שימון עקריץ / בבואה שקופה |
עת לטשתי עיניי, בבואת הנפש ההיא,
זו שידעה איך לראות נפשי,
ששמעה רחשי ליבי,
שהכזיבה אותי ושבה פעמים כה רבות,
שנשנאה עליי, הבבואה ההיא,
וחזרה, כשחזרתי בי,
ששקוף הייתי לצידה,
כשביקשה לקרוא נבכיי,
שקוף, עד שראתה רק מבעדי,
ולא אותי,
עת לטשתי עיניי בבואת הנפש ההיא,
לא ידעתי, שתראה דרכי, את כל השאר,
ולא תראה יותר, אותי.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|