לפעמים אני יושב בחולות מול הים
יושב ובוהה, אולי יבואו הדולפינים
הגלים והמים האלו משרים עלי שלווה
הידיים שלי כל הזמן נוברות באדמה
בכלל לא מעניין אותי אם יש עקרבים
או אפילו שברי זכוכית, הרי גם שורשים
של ידיד החולות יכולים לפצוע.
ובכלל היכן עומד פצע כזה מול פצע בלב?
אני שעותיי בידי, אני יכול להרשות לעצמי
לשבת מול הים שעות, עד שלהקות של שחפים
או צינת הערב אומרים לי די, לך.
לאן ללכת ולמה? הים יפה שבעתיים בלילות
סירות הדייגים מאירות בפנסים שלהם
והמחשבות שלי מתנדנדות בין המחשבות על
למחשבות אחרות, מה המהות של החיים
הרבה שאלות של למה שנותרות ללא תשובות
לאט לאט האדמה מסביבי מתחילה להיות לחה
לא מהלחות או מהגשם אלא מהדמעות שלי
וזו בדיוק הנקודה לקום וללכת כי צריך להמשיך הלאה. |
