אני כלואה בתוך כלוב.סגור.קטן.חנוק.
כולם צופים בי וצוחקים. עסוקים בשלהם.
בכלוב יש חריצים קטנים שמדי פעם
ורק אם מתאמצים אפשר לראות קצת אור.

סורגיי הכלוב צפופים ועשויים ברזל.
בימי החורף הקודרים סורגי הכלוב קפואים,
וכאשר נוגעים בהם העור הופך לאדום וכואב.
בימי הקיץ הקודחים סורגי הכלוב רותחים,
וכאשר נוגעים בהם העור הופך לאדום וצורב.

והיום האביב הגיע, עורי כאוב ומלא כוויות- קור וחום.
היום זהו יומי האחרון בכלוב,
בעורי ובמוחי חרוטות עוד צלקות מימי החורף הקפואים
ומימי הקיץ הקודחים.
אני נרגשת, כמעט ושלא ראיתי את הסוף,
וכעת הגיע זמני לצאת החוצה, לנשום לרווחה- ולחיות.