בחיים
כל אחד מנסה לאחוז
להחזיק בכח בכל ששייך לו
ולא לעזוב.
כמו בפעם הראשונה,
שיד האם נוגעת בבנה.
זוהי מתנה.
כל דבר,
בין אם הוא מוחשי,
ובין אם לא,
נשמר אצלי בלב.
ואם נעלם -
זה כואב.
כי יש דברים שאובדים.
נזרקים בצד הדרך;
חברים, משפחה, רגשות ומבטים...
כל כך הרבה דברים,
שאינם עוד קיימים.
לא תוכל לגעת בהם.
ולא תוכל לבכות איתם.
לא תוכלי לצחוק לקולם,
או לשמוח בנוכחותם.
אך היופי שבדבר,
הוא שתמיד נוכל

לזכור אותם.