אהבה ונאמנות הולכות יחד. שמעון משוכנע בזה. אם הוא אוהב
מישהי, אז הוא רוצה רק אותה, הוא לא מוכן להסתפק במישהי אחרת.
הוא גם לא יכול, אפילו אם הוא משתדל בתום לב. סתם מישהי,
מבחינתו כמאוהב, לא מספקת את מה שאהובתו האמיתית מספקת. לכן
הנאמנות מתרחשת מאליה. זה לא עניין של ערכים, הוא פשוט מסוגל
להיות רק עם זאת שהוא רוצה.

את מי הוא רוצה?
השאלה היא, כמובן, את מי הוא רוצה. זה לא פשוט לדעת. יש המון
נשים, ואחדות נראות ממש טוב, וחלקן גם נחמדות כאלו שממש מתחשק
ל... אבל לא באמת מתחשק לעשות את זה, אם זו לא היא, כלומר האחת
שהוא רוצה.
נניח ששמעון פוגש את מלכה, למשל, ומשוכנע שהיא הדבר האמיתי,
והוא אומר לה, ואז הוא פוגש מישהי אחרת לגמרי, בכל המובנים,
ואין לו ספק שזאת, זהבה, אהבתו האמיתית, והוא אומר לה. בינתיים
מלכה מגיעה ושמעון מנסה להיזכר אם הוא מעדיף אותה או את זהבה,
וזה קשה, כי לכל אחת יש מעלות אחרות לגמרי, כאמור. ואז שמעון
מצהיר שהוא לא יודע מה שנעשה איתו.

איך יוצאים מהסבך?
האמת היא שקשה לדעת בוודאות מי היא האחת והיחידה בשבילו, את מי
הוא אוהב, כי הרי אין הגדרה מוסכמת לאהבה, ואפילו גדולי
הפילוסופים לא מסכימים על כך, וגם המצאת הפסיכולוגיה לא פתרה
את הבעיה. והנה דוקא ממנו, משמעון, נדרש לתת תשובה חד משמעית
לאמור: את זאת וזאת אני אוהב, רק אותה.

חשיבות הדיוק
מאחר שמדובר באדם שמוכן להסתבך עם אשה אחת בלבד ברגע נתון,
אסור לו לטעות. לכן שמעון מקבל ברצון עצות מזולתו, ואפילו
מהנשים עצמן. אם מישהי אומרת לו "אתה לו אוהב אותי, כנראה"
למרות שרק שעה קודם אמר לה שאותה הוא אוהב, מיד הוא שוקל את
דבריה כאפשרות ריאלית ואפילו מחמיא לה "יכול להיות שאת צודקת.
טעות שלי".
סוף סוף שמעון עיבד שיטת ניפוי הבנויה על הנאמנות הטבעית שלו:
הוא יבדוק בזמן אמת מי עושה לו את זה. הוא יעשה להן אודישן.

השיטה
לפני שיחליט עם מי הוא מתכוון להכנס למיטה, הוא יכנס איתן
למיטה - בשלב הזה רק באופן טכני, מבחינתו - יחבק, ינשק, יגפף -
ואז הוא יראה אם היא מעמידה לו אותו.
אם כן - סימן שאותה הוא רוצה.
אם לא - סימן שהוא נאמן למישהי אחרת.
במקרה השני הוא גם יודיע, מצטערים, אבל אהבה זו אהבה.

איך הנשים מקבלות את זה?
ברור שהנשים מקבלות את השיטה באהדה, משתי סיבות: אחת, לא מדובר
בעוד גבר שמזיין בלי הבחנה, אלא באחד שעוצר ממש לפני. ומודיע
שהיא לא עמדה באודישן, התפקיד כבר תפוס. שנית, נשים מאוד
מעריכות גברים שנאמנים לאהבה, כלומר להן. אמנם כאן הנאמנות היא
לא להן, אלא למישהי אחרת, אבל הן יכולות להעריך את זה באמצעות
אנלוגיה.
ואם הן לא עוברות את האודישן?
אז אין מה לעשות. זה לא ששמעון, מצידו, לא ניסה, או לא רצה.
להיפך, הוא רצה וגם עשה כמיטב יכולתו.

מתי להגיד?
שמעון, מצידו, מוכן להגיד להן כמה שיותר מהר שמדובר באודישן.
אבל להגיד לפני, זה לא באמת אפשרי כי יש סיכוי שלא כל אחת
תסכים להשתתף באודישן כזה. בכלל, יש סוג של נשים שאינן מוכנות
להשתתף באף אודישן, אפילו אם הן הנבחנות היחידות, וזה סיכון
ששמעון אינו יכול לקחת.
אם זו האחת והיחידה שהוא מחפש, גם אז אי אפשר לומר לה מראש, כי
לא כל אחת תתלהב לדעת שזכתה בתפקיד באודישן. לכן, ורק מפאת
חשיבות המימצא, חיוני לשמור את פרטי ההליך בסוד מפני המשתתפות,
כמו בקבוצת ניסוי רפואית, כשאי אפשר לגלות לאנשים שהם מקבלים
פלצבו.

ההפי-אנד
היתרון הגדול בשיטה של שמעון הוא, כי אחרי שהוא מנפה את כל
הנשים בעלות המעלות, הוא נשאר עם האחת והיחידה, אהבתו האמיתית.
ככה חוסכים לבטים.
כמובן, מלבד השאלה, שמא מלכה, האשה שעשתה לו את זה, לא עשתה לו
את זה באמת, כי בדיוק כשהוא היה איתה, הוא חשב על זהבה, מכאן
שאהבתו בעצם היא זהבה, למשל.