כשנולד בכה בשקט, על הקיר ריצדו צללים
ובפנים האש דולקת, הוא ידע את המלים
כשנכנס לבית הספר עם ילדי הפועלים
הוא מילא את פיו באפר אך ידע את המלים
הוא ידע את המלים
והכיר כל אות ותו
בלילות האפלים
חרש שר את שתיקותיו
כשבגר היה לעלם, בלבבות הכה גלים
אך חיזור הפך לאלם אף שידע את המלים
בפקולטה הוא נחשב עילוי בן דור של נפילים
משפטים ללמוד אהב, כי ידע את המלים
הוא ידע את המלים...
בן מאה ושש היה, כשאושפז בבית חולים
על ערש דוי, תוך הזיה, עוד זכר את המלים
אך כשניסה לומר אתמול את המלים אשר ידע -
עצם עיניו לעד בלי קול, משל היתה זו אגדה.
הוא ידע את המלים
והכיר כל אות ותו
אך לא דיבר ובלי צלילים
קפא לעד בין שתיקותיו. |
