רוב הזמן שהיית אצלי היית ב180 מעלות,
אי אפשר להכיר מישהו באמת ב180 מעלות.
תמיד כשבאת רציתי ללכת לישון וציפיתי שנחלום את אותם החלומות.

אני גיליתי איפה התמימות שלך;
היא מתחבאת בתוך סחורות ישנות של מוצרי חלב,
בארגזים ירוקים של "גמדים" ו"דניאלה" מסתרר הקצף שמעל שפתייך.

פעם כשהיית באה אליי היינו שותים פאנטה ענבים ואת היית מתלוננת
שיש לה טעם לוואי ואני התעצבנתי עליייך כי אף פעם לא התלוננתי
על הטעם לוואי שלך.

פעם היינו משחקים משחקי תפקידים;
פעם אני הייתי המניאק ופעם את היית הכלבה.
פעם אני הייתי אלאדין ואת היית יסמין.
"משחקים מיותרים" קראת לזה ואני דווקא נהניתי.

היום אמרתי לך דברים רעים.
אמרתי לך שאת לא הדבר האמיתי.
אמרתי לך שאת סוכרזית, תחליף למה שאני באמת רוצה.
אני מצטער.
זה נכון, אבל אני מצטער...

"את בוטחת בי?"
אני אלאדין
ואת יסמין.
בואי נשאיר את זה ככה.
הכי כיף ככה.

                             אנשים חולמים ב180 מעלות