כשזה נגמר,
התחלתי להסגר
כמו פרח שנובל.

כשאני חושבת
על עצמי של פעם
מתנגן לי בראש שיר קופצני-

היום,
הפסקול של חיי
כבד מזה.

הפרח שכמש
חזר אל הטבע
ובמקומו צומח אחד חדש,

כשיפתח,
בפריחה,
תשמע מנגינה חדשה,

וכשאחרון התווים יגווע,
ואיתו הפרח שלי,
אנגן במחרוזות
את כל הצלילים שהם חלק ממני,

ואתאבל,
בדרכי שלי,
על כל מה שהלך ולא ישוב עוד.