מפגש המזלות
דיון מס' 32003 על טבע האדם,
בנוכחות היושב בראש ובהשתתפות נציגי המזלות
כפי שנרשם בידי החושבת למרחוק.

יועצת סתרים:
דבורה עומר



בממלכה העליונה סערו הרוחות. חודשים עברו מאותו היום בו הסתגר
היושב בראש בבועתו וניתק את כל אמצעי התקשורת. אין יוצא ואין
בא. מהומה, בלבול וחוסר ודאות שררו במסדרונות המפותלים
ובאולמות רחבי הידיים.
מאה ועשרים יועציו של היושב בראש מצאו את עצמם, בלי הכנה
מוקדמת, מחוסרי תעסוקה, כל זמנם פנוי להתלחשויות. השמועות
שנולדו סביב שולחן היועצים נפוצו במהירות, מתפשטות לכל עבר,
כנהגן של שמועות, מפלסות את דרכן מטה, לממלכה התחתונה, אל
מחוזות האנושיים. אותן שמועות היו נלחשות מפה לאוזן, מעמיקות
את הבקיעים באמונה, מכרסמות באופטימיות, פוגעות בתפיסת שלטונו
המעורער בכל מקרה, של היושב בראש. את מקומה של האמונה בכוחו של
הכל יכול תפסה גישה חדשה, אופנתית, הגורסת כי הכל אקראי, אין
דין ואין דיין ואין יד מכוונת. הכל נתון ביד המקרה ואנוש לעצמו
ידאג.

אני, שמוניתי זה מקרוב ליועצת הממונה על המחשבה למרחוק, מצאתי
את עצמי מחוסרת עבודה. יום אחר יום, בפינה הצפון-מערבית של
השולחן, בוהה בעננים החולפים באצילות בין הכסאות, פושטים
ולובשים צורה. בהתחלה הופתעתי, אחר כך נמלאתי אימה. אם ככה
מנוהלים הדברים למעלה, חשבתי, אין פלא שכאלה הם פני הדברים
בממלכה התחתונה.
לא היה זה דבר מובן מאליו לחובבת מרחבים שכמותי, לשבת שעות
ארוכות, יום רודף יום, באותה פינה של שולחן היועצים. עובדת
היותי מינוי אישי של היושב בראש טרדה בתחילה את זחיחותם של
היועצים וגרמה להם למדוד אותי במבטיהם, להתלחש בארסיות מאחורי
גבי. ההתנשאות והחנופה שקידמו את פני הפכו לביקורת לעגנית ברגע
בו הפניתי את גבי. קשה היה לומר שהתקבלתי בזרועות פתוחות
לחבורת היועצים הנכבדה. עלי להודות, לפרוטוקול: האשמה היתה גם
בידי. לא שיתפתי פעולה עם ניסיונות ההתקרבות הספורים. החנופה
והחטטנות דחו אותי.
העניין הראשוני שעורר בואי התפוגג במהירות. האירועים שטפו,
כדרכם של אירועים, ואני נשכחתי, צל ארוך שיער בקצהו
הצפון-מערבי של שולחן היועצים. הייתי עוקבת מפינתי אחרי משחקי
הכוח והשררה שניהלו מאה ותשעה-עשר הנבחרים, רואה את שנסתר
מעיני המשתתפים.
התגעגעתי לערבות הפתוחות ולצמרות המסתירות את עין השמש, לבי
יצא למרחבי המדבר וחופי הים, לארץ הפתוחה בה גדלתי. גם לעיר
הגדולה התגעגעתי, למרות שלשם לא היה בי כל רצון לחזור. התפקיד
הרשמי שלשמו נקראתי, "יועצת חשיבה אישית למרחקים ארוכים" נותר
מרוקן מתוכן. חשיבה למרחוק לא היתה מה שעניין, באותם ימים, את
הנהלת הממלכה העליונה.
היחיד איתו שוחחתי מעת לעת היה זקן היועצים שגם הוא, כמוני,
הרגיש לא רצוי ולא נחוץ, מחוץ למעגל. בימי ההסתגרות הראשונים,
סיפר בהנמכת קול זקן היועצים, מפזר מבטים מודאגים לצדדים,
מוודא שאיש מהיועצים אינו כורה אוזן לדבריו, סברנו כי מדובר
בעוד אחת מאותן תקופות התבודדות מוכרות. מן הידועות היה שהיושב
בראש נוהג לגזור על עצמו, מדי פעם, התנתקויות למטרת חשיבה
והתבוננות. אבל הפעם, כמעט צעק היועץ, בלחישה, השבועות נקפו
והצטברו לחודשים שלימדו אותנו שהפעם מדובר במקרה שונה
לחלוטין.
"לא תמיד כאלה היו פני הדברים, ילדתי," היה זקן היועצים מספר,
עוצם את עיניו ומעלה בפני את אותם ימים ראשונים, כשהארץ היתה
רחבה וריקה, שבטים נודדים מחפשים בה את דרכם, נרדפים על ידי
רעב, פחד וחיות רעות. הוא סיפר על תקופות קדומות, על רועי
העדרים שראו בו נביא, איך נלקח מפסגתו של הר, נקרא בבהילות
והובא לכאן, משאיר לאנושיים לוחות סדוקים והוראות חלקיות.
"זאת היתה תקופה אחרת, בת. היינו משוטטים בנתיבים התחתונים,
באים והולכים. מעטים היו זקוקים לנו באופן נואש. גם היום הם
זקוקים לנו אבל אז הם עוד ידעו להאמין. הם ידעו לסגוד, אז,
בשנים הראשונות. בהמשך הדברים הסתבכו. הקדמה הפכה אותם
חשדניים, קולות נוספים עלו, הם התקשו לבחור למי להאמין. לרוב
הם האמינו לאלה שאיימו עליהם יותר. עם השנים נהיה מסוכן לרדת
אליהם. שלוש יועצות שלנו הועלו, בתוך תקופה קצרה, על המוקד.
איבדנו יותר מיועץ אחד באגף הסגור. יש כאלה שעוד שם. סגורים
מאחורי מנעול ובריח באשמת טענתם שהם יועציו האישיים של הכל
יכול... לפני שנים הוצא איסור על ביקורים בעולמות התחתונים.
מאז אנחנו צופים בהם ממרחק, מנועים מלהושיט יד..."

מאה ותשעה-עשר עמיתי היועצים היו מתכנסים מדי בוקר, מתחרים
ביניהם בנבואות חורבן, תוך כדי הזמנת פירות ים נדירים ויין
משובח. איש לא בחן את מעשיהם או בא אליהם בטענות. איש לא דרש
מהם מאומה, והם אכן, כמתבקש, לא עשו דבר. שיחותיהם המתלהמות
עסקו בעיקר בהם עצמם ובדרכים לשמור על מעמדם. המתרחש מתחת
לרגליהם לא עניין אותם. מאה ועשרים היועצים המופקדים על שלום
הממלכה התחתונה נטשו את משמרתם. תוהו ובוהו, כך נראו הדברים,
באותם ימים, סביב שולחן היועצים בממלכה העליונה. לרגל המצב
בחרו היועצים לעשות את המתבקש, לדאוג לעצמם בלבד.
כלקח ממאורעות עתיקי יומין שכבר סופר בהם בהרחבה, לא מונה בכיר
מבין היועצים. המאבק על הבכירות, מלמדת ההיסטוריה, מעורר את
הכוחות הרעים גם בזכי הלב.
בספרים עבי הכרס, דברי ימי היועצים, פורטו באריכות סכסוכי
בכירות, מאבקי קידום ותככי התארים. תוארו סכסוכים פעוטים
למראית עין שגרמו להרס עצום ממדים. הדהים אותי לגלות תיעוד
רשמי לאותו מקרה בו משברי אדירים השמידו איים, רק בגלל ויכוח
בין שני יועצים מי מביניהם יהיה זה שיקבע את גובה הגלים.
באין יד מכוונת, ההתרחשויות בעולמות התחתונים יצאו משליטה,
השתבשו בקצב גובר והולך. האדמה רעדה, סופות זרעו הרס, בצורת
לצד שטפונות וגלי ענק. משברים חדשים, מכל הסוגים, צצו בכל
פינה. בפינות שונות של הממלכה התחתונה אנושיים השמידו את עצמם
בכוונה מתוך מטרה להשמיד אנושיים אחרים, רעב, אלימות ודיכוי
היו לחיזיון נפוץ. חרף הכסף הרב שעבר מיד ליד בחלקים מסוימים,
ברוב שטחה של הממלכה התחתונה שרר רעב ועוני מרוד. הפערים בין
השבעים לרעבים הולידו קנאה שהובילה לשנאה שהביאה, כדרך העולם,
לשפיכות דמים. אסון רדף אסון בעולמות התחתונים.
שעות ארוכות הייתי מתבוננת במודל החי, המוקטן, של העולם אותו
נטשתי בחטף, שלא מרצוני. הכדור הכחול-ירוק, עננים אפורים מכסים
את פניו, הסתובב על צירו ללא לאות במרכזו של חדר הפיקוד
העליון. למרות קוטנו היחסי של הכדור, שלושה מאתנו היו יכולים
להקיפו בידים פרושות, הוא היה נאמן במדויק למקור. ראיתי את
האנושיים החיים מתחת לערפל מרימים עיניים למעלה, אלינו, זועקים
להתערבותו המצילה של כוח עליון.
כאן, למעלה, הדברים היו הרבה יותר ברורים: הכוח העליון סגור
בבועתו ולשום גורם בחלונות העליונים אין כוונה להתערב או
לעזור.
הבשורה, היה ברור לי, לא עמדה לבוא משולחן היועצים. אחרי
דיונים ארוכים וויכוחים נוקבים, התקבלה ההחלטה: מועצת היועצים
העליונה לא תטפל בעולמות התחתונים אלא תקדיש את מלוא זמנה
לחיפוש בהול אחר תרופה ליושב בראש. במקביל, מתוך ראיית טובת
הממלכה העליונה, יחוזק מעמדם של היועצים וסמכויות נוספות
תאצלנה על מאה ועשרים הנבחרים. חיזוק מעמדם, גרסו היועצים,
חיוני לחוסנה החשוב מכל של הממלכה העליונה.
בכל בוקר הם היו מתכנסים, היועצים, במרומי האגף המערבי.
המאחרים להתעורר היו מגיעים לשולחן קרוב לחצות היום, עיניהם
טרוטות. שולחן היועצים העתיק היה צר מלהכיל את התקרובות
והכיבודים, והתקבלה החלטה להרחיבו. יום אחרי יום היו היועצים
מרחרחים יינות וטועמים גבינות, מתקוטטים על רשות הדיבור.
מרכלים, מחקים, שמים ללעג דמויות ידועות מהעולמות התחתונים,
משלחים את חצי הביקורת שלהם לכל עבר. הם היו מקריאים בקול את
כותרות העיתונים הנחשבים מהעולמות התחתונים, גועים בצחוק.
חביבים עליהם מכל היו מדורי החיזוי היומיים וניסיונותיהם של
יושבי התחתיות לנחש את העומד לבוא.
אני, שזה מקרוב באתי כדי לראות למרחוק, עקבתי אחר המתרחש
בתימהון מהול בבחילה. לא יכולתי שלא לתהות האם לשם כך נקראתי,
הרבה לפני זמני, אל אותו שולחן באכסדרה העליונה.

מעיון בכרכים העבים שגדשו את מרחבי אולמות בית הספרים העליון,
למדתי כי לא תמיד כאלה היו פני הדברים. היועצים, לאורך כל
העידנים, אכן נבררו בקפידה מקרב אותם שבלטו לעין. רק המצטיינים
במיוחד נבחרו להילקח. חתימתו האישית של היושב בראש מתנוססת על
אישור ההבאה. יועץ-יועץ ותחום התמחותו, בו הצטיין במיוחד ועליו
הופקד.
איך הפכה אותה קבוצת נדירים מצוינת לעדת יועצים מפוטמת החושבת
על טובתה עצמה בלבד, מה משחית את אותם נבחרים הנקראים לשרת, את
השאלה הזאת יש לברר, חשבתי לעצמי.

(... ועוד עשרים ואחד וחצי פרקים)