לפנייך יש עוד הרבה קילומטרים של ריצה
כוח סבל מטפטף בפנים ברעש גדול,
גועש וממלא אותך ומרוקן ושוב ממלא:
בגאות ושפל כמו מחוג-לשון שמשתרבב מפי הקוקייה.
כל שעה, כל שעה. את יודעת. את פשוט לא מרגישה.
וריצות למרחקים ארוכים
וכל מה שאי פעם היית טובה בו
וכל מה שלא התלוננת עליו.

אני אקח
חיים שקטים, תודה רבה.
בלי הפתעות.
בלי אזעקות.
מודעות פטפטנית מתלחשת
בינה לבין עצמה כל הזמן כל הזמן.
את לא בטוחה אם את
נרקבת כדי לנשום או נושמת כדי להרקב יותר מהר.
עיניים חסרות-שקט.
צורך נורא וכפייתי לשאוף מחנק בבת אחת.
להחזיק אותו חזק.

עכשיו באות ההתנשפויות
את מעמידה פנים שמישהו ירה לך בחזה
ופגע בול
מה שאף פעם לא קורה
נופלת על הריצפה
צוחקת
חולמת כל הזמן על איך מרימים אותך
לאט לאט,
כמו מריונטה שמקימים בעדינות מן הריצפה
כדי שלא תסתבך
בתוך עצמה.