כבר שכחתי כמה את יפה
כשאת מחייכת
כמה עמוקות עינייך
כשאת אינך עצובה
כמה שרק בהיכנסך לחדר
את מאירה עולמי
כמה שאת מיוחדת
הכי מיוחדת.
כמה שכל מרחק אינו כלל מרחק
כשאני יודע שבמקום הימצאך,
את מאושרת
כמה שליטופייך עדינים כנוצה
כמה שהתגעגעתי למגעך הרך
שכחתי איך את יודעת לבהות
מבטים ריקים וכלכך מלאים כאחד
שכחתי כמה בחיבוקים שלך
את משדרת מה את מרגישה.
כמה סקסית את יודעת להיות
כשאת רק רוצה
שכחתי כבר כמה את שבירה
כמו בובת חרסינה
תמיד לשמור עליך
בארון זכוכית,
שמורה ומוגנת.
כמה שאת נמוכה, ועדיין נוגעת בשמיים.
שכחתי כמה מתוקות שפתייך
וכמה נשיקותייך סוחפות
כמערבולת בים של רגש
גורמות לך לשכוח.
שכחתי כמה חופש נוהגת את לשדר
כשברוב הזמן את כבולה בעצמך
שכחתי איך את נראית כשאת באמת חופשיה.
שכחתי כמה קסום הזמן במחיצתך
פייתי הקטנה
כישפת אותי בקסמך המערפל.
שכחתי שאמרת לי פעם שאת כבר לא זוכרת איך לאהוב
אף פעם לא שכחתי את "אותנו של פעם"
וכמה זה הרגיש טוב.
שכחתי איזה אישה קטנה את, ועל אף זאת עולמך כלכך גדול.
שכחתי את קול צחוקך
כשאני מדגדג אותך
וכמה אופטימית את יכולה להיות
וכשלא, הופכת את לילדה מלנכולית שכזאת.
שכחתי כמה טוב עשה לי רק להביט בך
משוחחת פשוט,
אפילו לא איתי
כמה אין לי עולמי בי
מרוב שהפך הוא לחלוטין את.
שכחתי כמה אף פעם לא הפסקתי לאהוב אותך....
29.5.05 נכתב בהשראת בנאדם מדהים שדואג תמיד להזכיר לי. |