הגוף שלי הוא הכלא שלי
הרגשות הם סורגים
השער הוא כמו וילון
כשרע, פשוט מורידים

אני מרגישה חנוקה
מנסה להימלט
לצאת מהמקום הזה
לא להתמוטט

הרגשות מציפים
סורגים נסגרים
המפתח מסתובב
לא חוזרים

והעולם משתקף מבחוץ
כמו מסתובב סביבי
ואני לא מצוייה בו
אני בצד, סתם אני

לא קשורה למה שמתרחש
מביטה כלפי חוץ
משקיפה מרחוק
הכל נראה כה לחוץ

ופעם אחת התקרבתי יותר מידי
נשאבתי, טולטלתי
עכשיו אני בפנים ואין דרך חזרה
מקבלת עליי את עול הגזרה.

מנסה להתמודד עם סביבה ישנה-חדשה
ולא ממש מצליחה
נופלת בין הכיסאות
נשמטת לעלטה

מנסה לקום
להתרומם מעל להכל
אבל האופל משתלט
שחול ושאול

מנסה לבטא רגשות אבודים
שמחה לא תמצאו פה
חפשו אצל אחרים

מנסה למצוא את המשבצת שלי
אך זו כבר תפוסה
ושוב מנסה למצוא את גורלי
אך זה לא בנמצא

שוב פונה אל המוות
אל האבדון הסופי
אולי שם יהיה לי שקט
אולי שם אמצא את עצמי.