השיר הזה מוקדש למעיין ספיר ז"ל מרחובות, שנרצחה ביום שישי
בלילה (27.5.2005) ע"י נער ששוחרר ממוסד לעבריינים. גופתה
נמצאה ע"י נער ושתי נערות בב"ס נטוש בעיר, כשהיא מוטלת עירומה
על גבה...
חושך ברחוב,
נערה צעירה
פוסעת לה בדרך אל העיר
היא הולכת לאט
ומזמזמת לעצמה
פזמון חוזר של איזה שיר
מעליה בניינים ישנים,
מתחתיה שביל עפר צהוב
הירח והכוכבים
מאירים לה את הרחוב
השעה היא שעת לילה
היא הולכת לבדה
ילדה כל כך יפה
היא התלבשה יפה
כי היא הולכת לראות
נערים ונערות בני גילה
זהו גיל שבו הכל מותר
גיל תמים ויפייפה
שם כולנו היינו
ושם אולי נהיה
גיל של שובבות
ורוח נעורים
גילוי עצמי וסקרנות
ומבטים תמימים...
עוד מעט היא מגיעה
אל הרחוב, אל החברים
היא רק צריכה לחתוך כאן
בין הבניינים
מאחריה צעדים
שהיא לא שומעת
אישונים מתרחבים
והיא לא יודעת
טירוף מוחלט מלווה אותה במבט
ילדה כל כך יפה
שציפו לה עתיד כל כך מזהיר
צועדת אל מותה
בדרך אל העיר
אמה בבית דואגת
הפרח יצאה לטייל
מי יודע מתי תחזור
אולי היא עכשיו לבד משוטטת,
אולי היא בוכה
אולי היא רועדת מקור...
הפרח ממשיכה ללכת
הפחד מתקרב וחוטף,
מתקרב וקוטף...
הירח והכוכבים מעליהם
אינם יכולים להושיט עזרה
פחד וטירוף ברחובות
ילד לוקח ילדה
מצאו אותה מוטלת עירומה
על יד בית ספר נטוש
ילדה צעירה
מוטלת על גבה
ועכשיו כבר כל הצער שבעולם
לא מספיק לצער את העולם
ברגע כזה
הכל נאלם
ואין כבר מה לומר...
ואמה, רק בבוקר ידעה
שהפרח שלה נקטף
אם יש אלוהים אז איך הוא יסביר לה
שהבת שלה נלקחה על ידי מטורף
ואני טובע בעצב
כי העולם הזה לא הוגן.
למה אנשים צריכים להיות עצובים?
למה לבבות נשברים?
למה אלוהים לוקח ילדים??? |