|
הכל מאוחסן בתוך מקום אטום
השמחה והכעס שינו מיקום
קו ישר הפך עקום
אנשים שלא יוכלו עוד לקום
והכל מאוחסן
בתוך ארון אחד קטן
פזמון:
עולם של דאגה של שמחה
של מקום קטן לברוח
עולם של אהבה
גם כשנגמר הכוח
כשנחמד לי אני מעדיף לצחוק
כשעצוב לי אני מעדיף לשתוק
כשכואב לי מישהו יבוא לעזרה
שמשעמם לי - אין ברירה
וכשקר לי אני נכנס לאותו ארון
כדי לא לקפוא מקור |
|
|
מאוד עצוב לי
שאביה האיום כבר
לא מכיר אותי,
אני יושב וניזכר
בתקופה היפה
שהייתה לנו,
זה היה הרבה
לפניי רצח
רבין!
מי חשב אז שמשהו
כזה יכול
לקרות!
ואני אפילו זוכר
איזו ג'ינג'ית
שסובבה לו את
הראש!
מצחיק איך נשים
מפרקות חברויות
של שנים!
יגאל עמיר, בטוח
מתמיד בנוסטלגיה
המשותפת לו
ולאביה הלא כל
כך איום כמו
שהוא חושב שהוא. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.