אדריאן טודור / הנדידה האחרונה |
השבילים קימטו את דרכם אל האופק.
התפתלנו ביחיד, ביחידה
ציפור בודדת, ציפור בודדה.
על מדרגות השרשים
הנחתי ראשי
לכר חלומותיי
לכדי הבלתי אפשרי.
על הספסל, מול הכוכבים
ספרתי בין התלתלים,
איך התקוות כבות בעננים
ואין מושיע: מכף ידך ועד לאלוהים.
כך גם מעוף ציפור נפשי
נוסק ומתרסק, השכם וערב-
איה נפשך אהובתי?
איה הלהב של החרב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|