ויש את המבט הזה בעיניים
שאומר שהפעם זה אמיתי.
והפעם אין שום דבר שאפשר לעשות בקשר לזה.
המלחמה נגמרה.
ההיגיון ניצח.
עכשיו תור הרגש ללכת הביתה.
לקבל בכבוד את ההפסד שלו, להרכין ראש,
ולצעוד ביגון.
עד הפעם הבאה.
עד שתבוא עוד אחת,
או עוד אחד,
או עוד משהו.
ואז המלחמה תתחיל שוב,
כי אין להם מה לעשות חוץ מזה.
זה כל מה שהם יודעים לעשות.
אז המלחמה שוב תתחיל,
והפעם ההיגיון בטח ינצח שוב,
כי זו הדרך היחידה שהגוף הזה מכיר.
לא יודע שום דרך אחרת.
הדרך היחידה שהגוף הזה מכיר.
אז הוא שוב ינצח,
כי לרגש כבר אין מקום פה.
הרגש כבר לא תופס.
ההיגיון חושב עם עצמו קצת ומגיע לאסטרטגיות,
שאף אחד מעולם לא חשב עליהן.
והרגש, נותר בלי כלום.
אין לו מה לעשות יותר.
חוץ מלוותר.
עד הפעם הבאה.
שאולי גם הוא,
יוכל,
לנצח.