בבוקר מוקדם אני קם
לא מעיר את אמא ואבא
ומתגנב לראות איך נראית הכיתה כשהיא ריקה
הריח המיוחד, שמשלב עובש עם בושם זול
האור המעוות שמסתנן דרך החלונות המוגפים
רחש היצורים השונים, שמצאו להם מקום בין קירות בית ספרנו
אומרים שאלה תלמידים זדוניים, שהפריעו למורה או שנכנסו בלי
רשות לבית הספר...
עוד צעד, ואני איתם.
אנשים זקנים, מהמחזור הראשון מספרים לי איך היה בתקופת הפלמ"ח
כולם לבושים כאן בלבן, ויש להם זקנים מצחיקים...
פעם המורה אמרה שככה נראה גן עדן.
אני מסתכל למטה, ורואה את אמא ואבא בוכים ליד שקית שחורה...
איזה מצחיקים...
עכשיו גם הם פה, וגם סבא וסבתא, ודוד שמוליק המצחיק...

איך אני אוהב את המשפחה שלי...