|
מסתכלת בראי
וכל כך רוצה לקרוע את העור שעוטף אותי ממני
רוצה לקרוע את הגועל נפש שאני מקרינה
ולהשליך אותו על המדרכה להירמס ברגלי ההמון
אני רוצה להרגיש את השורף הזה בעור החשוף והטרי
וללחוץ עליו שזה ישרוף עוד יותר.
זה בטוח עדיף על הרגשת הבחילה המלווה אותי
בכל פעם שאני מביטה לעצמי בעיניים.
אני כותבת על דמעות של דם שהייתי רוצה
שיצאו מעיני בצריבה כואבת.
אבל אני יבשה. עוטה עוד מסיכה מגומי שדרכה אי אפשר לנשום.
חונקת את עצמי בתוך הדמות הזולה שכל אחת יכול לקנות בשקל.
מרץ 2005 |
|
|
אתמול חברה שלי
הלחיצה אותי,
ככה אחרי הזיון
אנחנו מחובקים
יחד, ולא יודע
למה האווירה
התאימה והקראתי
לה שיר שכתבתי,
לא משהוא גדול
ככה ארבע שורות,
ואז משום מקום
אני רואה דמעה
זולגת לה על
הלחי, שאלתי מה
קרה והיא אמרה
לי שממש עכשיו
היא נורא מתרגשת
כי אני מזכיר לה
את אבא שלה, מה
אני אמור להסיק
מזה שגם לאבא
שלה יש זין
קטן?
עמוס מהמוסד
בתור לקליניקה
און. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.