איפה הרגע נעלם, בדיוק עכשיו?
איפה הקסם כשאני צריכה אותו יותר מתמיד?
איפה ההרגשה הטובה, כשזקוקים לה נורא?
ולאן נעלם החיוך, בתוך היום הרע?

אותו שיר עצוב,
לשמח את ההרגשה
אותו ציור ישן,
שיראה את השמחה
אותו בד מרופט,
להראות שאכפת
אותו סיבוב במכונית,
להשוויץ עכשיו.
ביום הרע
הרע כל כך...

לפעמים העצב נמהל בשמחה
ואז הוא מבצבץ בדיוק בחשכה
החיוך נספג בתוך העור, הזועק למנוחה.
והעיניים עייפות, ממסע מייגע שעברו היום.

אותו שיר עצוב,
לשמח את ההרגשה
אותו ציור ישן,
שיראה את השמחה
אותו בד מרופט,
להראות שאכפת
אותו סיבוב במכונית
להשוויץ עכשיו.
ביום הרע
הרע כל כך...

לובשים פיג'מה בלויה מהיום שעבר
הולכים למיטה בהרגשה זוועתית,
מתכסים בשמיכה המלוכלכת מדמעות
ולוחצים על המתג שחבר עם החושך...

אותו שיר עצוב,
לשמח את ההרגשה
אותו ציור ישן,
שיראה את השמחה
אותו בד מרופט,
להראות שאכפת
אותו סיבוב במכונית
להשוויץ עכשיו.
ביום הרע
יום רע...
יום רע כל כך...