ישבה על ספסל באחד הגנים הציבוריים, הביטה בילדים המשחקים על
מתקני השעשועים.
השמש שנפלה בדיוק במקומות הנכונים בגופה וחיממה אותם בדיוק
במידה הנכונה. האוויר נשא איתו ריחות נעימים של פרחי האביב
שהחלו לפרוח וקולן של הציפורים התערבב עם צחוקם של הילדים
ששיחקו בגינה. היא חייכה.

"אני יכולה להפריע לרגע?" שאלה המזכירה את הדס כרק ראשה מציץ
מבעד לדלת. "כמובן." ענתה בחיוך, "הו נהדר, יש לי כמה הודעות
למסור לך. מנהל חברת אנתמן ביקש לקבוע פגישה ושאל אם יהיה זה
נוח ביום רביעי בשעות הבוקר, ומר ליבורג הודיע על ישיבה ביום
שני לפני תחילת העבודה, ויש לך הודעה מאמך שאמרה שהארוחה
המשפחתית תתקיים קצת מאוחר יותר השבוע"
"תמסרי למנהל חברת אנתמן שיום רביעי יהיה מצויין. תודה." ענתה
הדס "אהה לא, אין צורך בתודה. אני רק עושה את העבודה שלי" אמרה
המזכירה ויצאה. הדס סידרה כמה ערימות דפים והתכוננה ללכת.
עוד שבוע של עבודה נגמר. כשיצאה ממשרדה לכיוון המעלית הרבה
אנשים לבושי חליפות, מסודרי שיער ובעלי מזוודות עור בירכו אותה
לשלום בחיוך רחב. החיוכים ליוו אותה עד למכוניתה שחנתה בחניית
הבניין. למרות שהיה ערב יום שישי לא היו פקקים בדרכה הביתה
והגיעה אליו בלא יותר מעשר דקות.
לפני שעלתה לדירתה קנתה כמה מצרכים בסופר ממול, שם פגשה כמה
אנשים שהכירה. ביתה, דירה קטנה, מסודרת  מאוד מתאימה בדיוק
בשבילה. הכינה שתי ביצי עין ואכלה איתן שתי פרוסות לחם עם
גבינה ומיץ תפוזים ולאחר מקלחת קצרה יצאה עם חברתה הטובה ביותר
לבית קפה שהיה באזור, שם הזמינה קפה בינוני והקשיבה לחברתה
שדיברה בהתלהבות על הסקס המצויין שהיה לה אתמול.
בסביבות אחת עשר בלילה חזרה הדס לדירתה והלכה לישון.

היא ישבה שם עד שעות הערב, ואחרי שאחרון הילדים עזב עם אימו
הלכה גם היא.
הוציאה דיסק של אחת הלהקות האהובות עליה ושמעה אותו מהתחלה עד
הסוף ואת השיר האהוב עליה פעמיים. כבר היה מאוחר בלילה, לקחה
שקית אחת ששמרה זה כמה חודשים בארון ויצאה מהבית.
היא הלכה לכיוון החורשה הקרובה לביתה כשבדרך זימזמה בחיוך את
אותו שיר אהוב ששמעה בביתה.
בחורשה ההיא לא היה כלום מלבד עצים, שקט וחושך, לא היה שום
סימן לנפש חיה באיזור וזה בדיוק מה שהיא הזדקקה לו. היא הוציאה
את החבל מהשקית שהיה קשור ומוכן כבר ממקודם וקשרה את קצהו על
ענף. לרגע אחד ליבה של הדס התמלא אושר.