זהו סיפור ילדות רגיל למדי על ילדותי בערבות סיביר, ומעשה שהיה
כך היה.
יום אחד, בהיותי ילד קטן, הלכתי לי לתומי בשולי הכפר, הסתכלתי
על העצים, הקשבתי לציפורים, ובקיצור ונהנתי מהאויר ומהאוירה.
בעודי מהלך בערבות (סיביר) נתקלתי בזאב סיבירי.
"לאן אתה הולך?" שאל אותי הזאב.
"לבית של סבתא" עניתי ללא היסוס.
"אתה באמת הולך לבית של סבתא לבד?" הקשה הזאב, מוכה בתדהמה.
אז עניתי בנימוס ובחיבה יתרה "נראה לך?!?!!? מה אתה חושב שאני?
כיפה אדומה??!?, אני פה כדי לחפש איזה כבש כי נמאס לי לעשות
ביד בבית!!".
בלי לחשוב הרבה אחזתי בזאב ובצעתי בו מעשה כבש. אפילו יצא לו
איזה "מהה" קטן..
לאחר ששפכתי עליו את חמתי, הבאתי אותו הביתה, שם אבי השתעשע בו
זמן מה, לפני שהעביר אותו לשאר בני הכפר.
יום לאחר מכן ישבתי בביתי, כאשר על שולחני מונח ראשו של הזאב
והשערות באוזניים שלו מתנפנפות בבריזה של הבוקר.
מוסר השכל: גם אם אתה קטן תמים וחלש, תמיד תמצא מישהו יותר
טיפש שאפילו אתה תוכל לדפוק.... |