אין לי מושג .....
אני לא יודעת ....
חולשה ...
אני לא יכולה יותר!
להודות בזה שאין לי כוח כבר , אין לי כוח לכלום, אפילו
לחשוב...
אני רוצה חופש...
אני כל כך מקנאה בציפורים שבגן, כשאני שוכבת על האבן ומסתכלת
למעלה אני רואה את העננים, ואם רק הייתי ציפור הייתי יכולה
לגעת בהם, להרגיש את המגע הקטיפתי שלהם...
הם בטח לא עשויים מצמר גפן, נכון...
פעם אחת כשהסתכלתי למעלה ראיתי נץ, והתחלתי לשיר:
"נץ
פורש כנפיים
הסדק נפער
הגבול כמו מיתר, בשמיים
בשנת אלפיים
אני מיותר
כל יום אותו דבר
אין לי שום כיוון
אני שוכב ערום
עטוף ברחמים
אלוהים, שעות
ויש לפעמים
עוברים כל הלילות
כל הימים...

איך ?
בשם שמיים
איך כל זה נגמר
ואיך אני לא נקשר, בינתיים
בשנת אלפיים
אני מיותר
כל יום אותו דבר
אין לי שום כיוון
אני שוכב ערום
עטוף ברחמים
אלוהים, שעות
ויש לפעמים
עוברים כל הלילות
כל הימים..." (לפעמים/היהודים)

איכשהו השיר הזה נגע בי באותו הרגע...
איכשהו היהודים תמיד נמצאים בראש שלי חח, איכשהו...
אבל הנץ שראיתי סימן לי חוזק ועוצמה ונתן לי כוח להמשיך...
מאז אותו יום אני רואה את אותו הנץ כל יום בגן...
עכשיו אני יודעת שיש מישהו שחופשי בשבילי שם למעלה ומסמן לי
שתמיד יש לי כוח להמשיך...