היא עלתה אליי הביתה. ניגשתי אל הדלת בחיוך מלא ציפייה
וכשפתחתי אותה נתמלאתי אושר. דקה ארוכה צפיתי בה עומדת מולי
ולא יכולתי לזוז. לבסוף שאלה אם מורשית היא להכנס. הנהנתי
בהתרגשות וזכיתי לחיבוק ממנה. נשקתי לה על לחיה החמה. התיישבתי
על הכורסה בסלון והיא התיישבה עליי. מחובקות שוחחנו על געגועים
ואהבה. מחוגי השעון שוטטו להם בין המספרים בעוד אני ואהבתי
מביטות אחת לשניה בעיניים. מלטפת את פניה ואומרת בכאב קל שאין
מילים להביע את אהבתי אליה. הנחתי את ראשי על שכמה ושקטתי.
הרגשתי בטוחה וחזקה הרבה יותר בין זרועותיה. נישקתי כל נקודת
חן על פניה. את ידיה, את שפתותיה. היא התרוממה ממקומה וסחבה
אותי אחריה אל חדרי. נכנסנו פנימה וטרקתי את הדלת אחריי. היא
התיישבה על מיטתי וסימנה לי לשבת לידה. נשמתי בתוך אוזנה את
האהבה שלי אליה. התשוקה כיסתה את כל איבריי וידיה שאחזו בשלי
גלשו דרך החולצה אל גבי. היא ליטפה אותי ברכות מושלמת ודחף
פנימי השעין אותי עליה. חרש נשכבנו אחת בצמוד לשניה. נוגעות,
מנשקות, רגלינו מסתבכות אחת בשניה. המיטה חורקת והיא מחייכת
אליי, מעירה לי על קרני האור המאירות את פניי כמלאך, ואני,
מסמיקה כאודם, מנשקת את פיה שוב ושוב. נוגעת ברכות בסנטרה,
הצצתי באותו החלון שהאיר על פניי. הבחנתי בה וקפאתי. לרסיס
שנייה נשכחה ממני אהבתי ותכננתי מה אוכל להגיד לאותה אחת
שבחוץ. התכוונתי לרוץ אליה. מצמצתי ופניה של האהבה שלי שאלו
בקול שקט מה קרה, לא עניתי וחיבקתיה. ראשי מאחורי גבה הזלתי
דמעה. לא אוכל להביט בעיניה יותר לעולם.