מה כבר ביקשתי?
שמידי פעם יעיף אלי מבט, שיזרוק מה העיניינים מידי פעם...
זאת כזאת בקשה גדולה? לא ביקשתי שינהל איתי שיחות נפש או שיקרא
לי "אהובתי", רק שידע שאני קיימת,ואולי גם מעוניינת, שרק יתן
חיוך...
וזה כבר יעשה לי את היום, כי החיוך שלו יכול להאיר את המקום
הכי חשוך, הוא מאיר אותי, וזה מספיק.
לא אכפת לי שיש לו חברה (טוב... אז אולי כן איכפת לי) אבל זה
לא העיקר, העיקר...העיקר ש.... שידע שאי פה יושבת נערה במרחק
של שני צעדים ממנו ולא מפסיקה לחשוב עליו,גם אם הוא לא יודע
שהיא קיימת.

אז אתמול הלכתי לעשות מעשה אמיץ, מעשה שאני בעצמי לא חשבתי
שאני הולכת לעשות.... הלכתי אליו ושאלתי אותו מה שלומו!
אני יודעת מה אתם חושבים... זה המעשה הגדול?! זה הכל?
כן! זה אולי לא ביג-דיל בשבילכם אבל זה בהחלט ביג-דיל בשבילי!
הלב שלי הלם כל הדרך אליו וכל הדרך בחזרה אחרי שהוא אמר לי את
המילים הנכספות "הכל בסדר", הכל בסדר?! ה-כ-ל  ב-ס-ד-ר? אתה
בטוח? כי אולי "הכל בסדר" בשבילך אבל בשבילי שום דבר לא בסדר!
על מה אני מדברת בכלל?! כמובן שהכל בסדר? הרי הוא דיבר איתי,
לא רק שהכל בסדר אלא יותר מזה, הכל  מ-צ-ו-י-ן! עכשיו הוא יודע
שאני קיימת,אולי הוא לא יודע מי אני, ומה אני אוהבת לעשות,
ואיזו מוזיקה אני אוהבת לשמוע, אבל בכל זאת, זה רק צעד
ראשון... לפחות זה מה שאמרתי לעצמי כל הדרך הביתה,עד שנפלתי על
המיטה ומרטתי לעצמי את השערות . מה לעזאזל עשיתי?! איך יכולתי
לעשות לעצמי כזה דבר, ועוד לפני כל החברים שלו, ואני יודעת מה
הוא יעשה, הוא עכשיו יצחק עלי איתם, אני חייבת ,אבל פשוט חייבת
לתקן את זה. אבל אייך?
אז התעלמתי ממנו, כל אותו היום, וכל היום לאחר מכן, ובמשך כל
שאר השנה, זה היה עינוי, אבל זה היה עינוי שאני מודה לאל
שעברתי, כי עשיו הוא יצא לי מהראש לחלוטין! או לפחות כך אני
חושבת....