נאבד ביופייך כמו בלילה השחור
מדמיין את גופך ומופיע האור
משפתייך מנסה להוציא כמה מילים
אך ידך מורמת מכה לי בפנים

לנסות אני ממשיך, לא מוותר, לא נעצר
אני רוכב על סוס לבן לעבר קיר שלא נשבר
אך בשפתי קיים כלי, שאותו הוא ינפץ
אני קורא לו אהבה, איתו אחיה או אתפוצץ

אני מוציא קולות מפי
ואת להם לא מקשיבה
את שומעת למילים
לא מקשיבה לאהבה

שבוע שלם חשבתי, על ילדה נורא עצובה
שבוע שלם חשבתי, איך אני נכנס לתמונה
בשבוע הזה הבנתי - לא פרח ולא מתנה
לא חיבוק, לא שליחים, שום דבר דומה,
רק שיר מהנשמה.

אני שומע את ליבך, הוא כבר לא עצוב
בתוכך כבר החלטת שתעני לי בחיוב
ועם ה"כן" יבוא חיוך, יבוא ששון, תבוא שמחה
אותך אני אוהב, האם תחזירי אהבה?

נכתב כשעשיתי תרגיל בסדנת התיאטרון גרוביליסיוס - שיחקתי מן
רומנטיקן שרודף אחרי אשה שדוחה אותו. באיזשהו שלב היא אפילו
הביאה לי סטירה. הסנדא נגמרה ואמרו לנו שאותו תרגיל ימשך בשבוע
הבא. ובכן, עמלתי בבית והכנתי שיר שישכנע את אותה אשה בשחור
להיכנע לאור.

תגיבו ותזכו למצוות
אולי אפילו בלוטו