והאהבה שלנו הפכה להיות
כמו תינוק שעושה רעש
כשהנאצים עוברים ליד הגטו
וצריך לחנוק אותו כדי לשרוד,
את מועכת בגרון שלו,
הילד שלך מפרכס לך בידיים
לוחצת חזק והוא מפרפר,
מקיא,
מכחיל,
בטעות את בטוחה שהוא מת ומרפה,
ויש לך הזדמנות לתת לו לחיות,
אבל את לוחצת מחדש על הגרוגרת
עד שמת לגמרי
לא הייתה לך ברירה,
כי כנראה היית מתה אתו
ומתמטית עשית בשכל.
(רחם ביד > תינוק ואמא על העץ)
אני במקומך,
לא הייתי מצליח לעשות מהשכל.

הו פולנית שואה לבנבנה שלי
כמה שאני אוהב את הכוס שלך.
לא אשכח את התינוק שלנו אף פעם.

תוך חודשיים תסתבני אתו
ולא תביני
מאיפה מוכר לך הריח.