להגיד את השם שלו בקול רם קשה לי מדי, לומר הוא נפטר זה כמעט
בלתי אפשרי, לדבר עליו בזמן עבר זה משהו שאני לא עושה.
לא "עיכלתי". כן, כל החכמולוגים, אלו שמנסים לעזור אומרים "את
תעכלי את זה והכל ישתפר"...
אז לכם כל אותם האנשים האלו שטובים בדיבורים אבל נוטשים
כשצריך, יש לי חדשות מרעישות עבורכם!!!
מוות הוא לא דבר שמעכלים!
מוות הוא רגש, אין רגש שיכול לתאר את הרגשת האובדן והריקנות
שאדם מסתובב איתו יום יום, שעה שעה, כל רגע נתון.
להרגיש את החור בלב כשבוכים, לחוש בקנאה אין סופית לאלו שיש
להם את היקר, לשנוא את כל אותם שלא מעריכים את חייהם ואת
האנשים שסובבים אותם, את אלו המזלזלים ביקיריהם ומרשים לעצמם
לבזבז זמן יקר על ריבים, קנאה, כסף וחומריות.
אני לא שונאת אותם. פשוט לא מבינה אותם. אילו רק יכולתי להגיד
להם להפסיק בלי להישמע טיפשית...
תעריכו
כל רגע
תנצלו כל שניים.
תנשמו את האוויר ותבינו שיש משמעות לחיים שלכם, שמישהו הביא
אתכם לעולם ולמרות הכל גם אם המצב הכי קשה בעולם מישהו אוהב
אתכם ונכון, לפעמים זה לא נראה ככה, אבל לכל אחד יש מישהו
בעולם שאוהב אותו.
תנצלו את החיים שלכם, תשדלו לעמוד בהבטחות שלכם ולהעריך אנשים
אחרים ובמיוחד - תעריכו את עצמכם!
תעסקו בתחומים בהם אתם טובים ותשתתפו בכאלו שפחות.
תחייכו, אל תתנוונו מול הטלוויזיה והמחשב,
תקראו ספר מדי פעם, דלגו על הסרט...
ושוב זאת הזעקה שלי אליכם -
תעריכו!