אתה מבלבל אותי, עם עיניים השחוקות הקטנות שלך,
שמחליפות צבע כמו זיקית
אתה לוחץ על עצמותיי בכובד רב, ומבטיח שלא אשבר,
למרות שנשמתי מנופצת על הרצפה
אהבתך נמדדת בכוח הסיפוק שלך ממני כשרק אני יודעת,
שאותך לא ניתן לספק לגמרי

האישה הזאת צופה מהצד ברגעים שהדם זורם אל מחוץ לגופי כשאתה
הוא הגורם לכך שהפצעים נשארים פתוחים
היא יודעת את הטעויות שלך אבל היא לובשת פני מסיכה
כדי שהנזק ישאר רק עליי
הפחד שאתה מפיץ, שולטט כטרור בטירתך החשוכה,
אך האסיר היחיד הוא אני

רק בקשה אחת לי ממך
שחרר אותי, או הרוג אותי מהר
זרוק אותי לרחוב, או שחרר אותי לגיהנום
השליטה נתונה בידך,
כמו שאתה רצית מאז ומתמיד.

אני רק מתחננת,
הפסקת את ההתעללויות
אני מפחדת דווקא עכשיו יותר מאי פעם
אתה נועץ את הציפורניים בבשרי,
והכל דרך נעיצת העיניים שלך בי.
אני נהפכת להיות כמוה, משנה צבעים כמוך
הפכתי לשונאת העולם, שונאת עצמי
אז הפסק הכל.
תן לי ללכת.
אני רוצה למות.