בפינה משלי כל תוכי מובן
על אף השתיקה
אדישות לא מונעת את הנפילה
אך זאת היא שאותי מחזיקה
והחשש מפניה
מעלה בי שאלות
ודווקא כשצריך תשובה
נעלמים כל הקולות
פתאום חסר הבכי
שמילא את הליל
נעלם צלם אנוש
אז ממשיכה להתפלל
שיעזבו אותי בשמיים
שיניחו לי להתפרק
או שיחשפו קצת שמש
ואולי לא יהיה כל כך ריק
אך השמיים לא עונים לי
הם שותקים בנחישות
הם הפכו רעים, בזים לי
או שאולי זאת אדישות... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.