New Stage - Go To Main Page

עדנה אפק
/
אני אוהבת מדורות

אבא שלי מת בל"ג בעומר. מדורת מוגלה במוחו.

אבא שלי מת בל"ג בעומר ואמא שלי לא סיפרה.
ואני לא ידעתי שיום מותו של אבי חל ביום ההחלמה של תלמידיו של
רבי עקיבא.
הם לחיים והוא למיתה.

ביקשתי ללכת למדורה ואסרה.
עצבתי שלא אהייה באש ולא אוכל תפודים מפוחמים ומסרטנים כמו כל
הילדים האחרים.
ולא ידעתי כי לא סיפרו לי.
וכעסתי.

אבא שלי מת בל"ג בעומר ואמא שלי לא סיפרה.
איש בא ותלה מודעה על הגדר.
אמא שלי נטלה את רגלי אחי ללווייה, והלכה.
בטעות או במזיד, לא הועברתי גם אני לתהלוכה.
איש בא ותלה מודעה.
וקראתי. וידעתי. ועצבתי על שרציתי ללכת למדורה אותה שעה.

אבא שלי מת בל"ג בעומר.
אני לא זוכרת.
אני לא זוכרת את אבא שלי.
אבל אני זוכרת את חסר המדורה.

אתמול בערו המדורות.

אני אוהבת מדורות.
הן מכלות את הורי.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 10/6/05 21:59
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עדנה אפק

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה