היא עומדת לי על סף של חלון שבור
מחכה לי ליד שלי, לקריאות הקשור
היא צועקת מילים של בלבול ואהבה
קולה הרך מחכה לנשיקה

על שפת הים מול ירח זוהר
באמצע מדבר, ליד נהר סוער
בכל זמן ושניה
אנאבל תקרא לי

במילים שלה כמו סירנה מסוכנת
תקרא מתוך הממעקים של הים
תחזור בקולה המופלא, המקסים
לתוך ליבי תצרח, תזעק

ואני, עומד כי אין לי מה להציע
על שטיח בן 50 שנה
לובש את אותה גלימה ישנה
מלאת אבק ושיכחה
פסנתר עם ים זיכרונות של אהבה
ונעל בית חצי אכולה

בטירה מכושפת, במדבר של שלום
עומדת לה אותה סירנה
מחכה לחלום.