אני נוסע בלילה מאוחר אחרי יום עבודה מעייף במשרד השמיים בצבע
שחור, והירח בצבע לבן אפור בוהק במרכז כמו מנורה יוקרתית
וגדולה מחנות, אני מדליק ת'רדיו ברקע מתנגן של של רדיוהד מהלא
מוכרים שיר שרק בשעה 12 בלילה גלגלץ ירשו לעצמם לשדר. אני נכנס
למוזיקה ונוסע בשברולט החדשה שלי, ואומר לעצמי "אני לא
מאושר..." אם זה רדיוהד עשו את זה, לא...
זה משהו בי משהו שאני לא יכול למלא...
אני נכנס לשכונה שלי שכונה הבנוייה בצורת רכבת. מהיוקרתיות של
תל אביב. שכונה שרק אנשים עם שברולט יכולים להרשות לעצמם,
בכניסה לשכונה אני רואה בחור מבוגר כבן 30 עוצר טרמפים ואני
שואל את עצמי מה כבר בחור בן 30 בשכונת הוילות שלי עוצר
טראמפים...
בדרך כלל אני לא עוצר אבל הפעם  בגלל שזה בשכונה שלי ומשהו היה
נראה לי קצת מוזר החלטתי לעצור...
"לאן אתה מגיע?" הוא שואל בנימוס מהיר כדי לא לעכב אותי...
"לאן אתה צריך?" אני שואל...
"אני..." הוא מהרהר בחיוך נבוך "אני צריך לעולם האושר".
חשבתי רגע על המקרה המטורף שאני נמצא בוא ועניתי "תשמע אני
מחפש ת'דרך הרבה זמן אם אתה יודע אותה אני מוכן לקחת אותך".
בטח הוא ענה ועלה לאוטו הוא כיוון בכלל כיוון הפוך מהבית שלי
ואמר לי תתחיל לנסוע...
הוא שאל אותי אם לא אכפת לי שהוא ינמנם כמה דקות כי הוא עייף
מנסיעה ארוכה אחרת... אמרתי שלא ובינתיים שהוא מנמנם אני חושב
לעצמי מה גורם לי לנסוע כבר 10 דקות בכיוון ההפוך. מה גורם לי
לא לשכב במיטה הזוגית שכולה שלי ולהתפרס לי עם הרגליים פתוחות
עליה. כמו איזה משהו שחזר מריצה מעייפת ויש לו בין הרגליים
שפשפת...
אני נוסע והוא בינתיים התעורר משנתו השלווה,
"ישנתי הרבה?" הוא שואל אני עונה לא שלא. רק שאני לא יודע
לאיזה כיוון הוא בדיוק רוצה לנסוע ואיך לעזאזל מגיעים לעולם
האושר?! "סע אתה בסדר הוא ענה בקצרה", התחלתי להתעצבן...

התעוררתי שהצינור הפריע לי שפגע לי בראש... שוכב מותש בביתי עם
מכונת האנלציה שנרדמתי איתה, נזכר שאני בן 60 חיי על ביטוח
שלי, בודד בלי אישה וילדים בלי נכדים או נינים רק אולי זכרונות
שלא נמחקו מכמה זיונים רחוקים. שגם הם נמחקים עם כל תערובת
הכדורים והקוקטיילים. אבל זיכרון אחד חרוט עמוק... כל כך עמוק
שהמים של המוח כבר התנחלו להם כנהר בזיכרון החרוט הזה.
זיכרון של טרמפיסט שלא ביקש הרבה אולי אפילו הציע... אבל אני
התעצבנתי והורדתי אותו באמצע...

הייתי צריך לעצור לו ולא להמשיך ולהירדם על ההגה... הייתי צריך
להיות יותר טוב.