אל תגיד לי שאתה אוהב אותי
כשאתה לא פה כשרע לי
כשאף פעם לא ראית אותי בוכה. אתה יודע כמה אני מכוערת כשאני
בוכה?
אל תגיד לי שאני בן אדם מקסים
כשאין לך טיפת מושג מי אני בכלל
יש לך מושג מתי בפעם האחרונה אמרתי לך מה עובר לי בראש?
אתם רואים חומות.
כל הקנאה שבי
כל השנאה שבי
את כל הכיעור הזה, אף אחד לא רואה
אבל זה שם, זה שם כל רגע, כל הזמן, בלי סוף וזה לא נותן לי
מנוח וזה לא נותן לך זכות לאהוב אותי.
אל תחבק אותי.
כשאתה לא רואה אותי בכלל,
כשלא ראית את הדמעות שלי אף פעם.
כשלא שמעת אותי כועסת
כועסת באמת
אל תגיד לי שאתה מבין אותי
כשלא הרגשת את הרצון הזה להקיא כל פעם
להקיא על כל מה שיש לך בפנים, להקיא את כל מה שאתה. לברוח.
את התסכול מהכישלון. לא להצליח.
לא להצליח להקיא, לא להצליח לא לאכול, לא להצליח ללמוד, לא
להצליח לספק את כולם, לא להצליח לרסן את הקנאה הבלתי נסבלת
הזאת, לא להצליח לקבל יותר ממנה, לא להצליח להתאבד. לא להצליח
לחתוך עמוק יותר, רק פאקינג פעם אחת.
אל תגיד לי שאתה מבין אותי
כשאף פעם לא שנאת את עצמך, או אותי, כמו שאני. כשאתה לא יודע
מהי דרישה להיות מוצלחת. להיות בסדר. כשאתה לא יודע מה זה
להיות עם זהות שבורה לאינסוף רסיסים קטנים של כאב, ולדעת
שבחיים לא תוכל לחבר אותם לכדי דמות שלמה.
אל תגיד לי שאתה אוהב אותי
כשהכי קרוב שהגעת אליי זה כשהגעתי אליך.
אל תדאג לי.
אל תגיד לי שאתה מבין אותי. אל תכאיב לי.
אל תגיד לי שאתה אוהב אותי.