בזמן האחרון אני נזכרת המון בסבתא מרים
מדמיינת אותה בעיני רוחי עם סיגרית הרויאל הניצחית בפיה -
ורגליה מכוסות תמידית בשמיכה מחוררת,
חורים מהאפר שהיתה מפילה בכל פעם שהיתה נרדמת לשניה
והסיגריה בידה.
"האשה הזאת יום אחד תישרוף את עצמה"
הייתה אימי ממלמלת תמידית
ואף פעם לא הייתי בטוחה האם אמא אומרת את זה כי היא שונאת
סיגריות או שהיא שונאת את סבתא מרים.
בדר"כ היינו מבלות ביחד בערך פעמיים בשבוע
הייתי שומעת מחדרי את קולה  החנוק מהחצר הסמוכה "מיה,מיה "  
ורק אחרי שהייתי מואילה לשרברב את ראשי לצעוק לה "מה ????"
היא היתה צועקת "בואי בואי אני רוצה..." וכשהייתי מגיעה היתה
מוסיפה "שניים אשל ,לחם אחיד, חלב ושתי קופסאות סיגריות...-
ותשאירי לך את העודף"
אחלה זמן איכות היה לי איתך - סבתא מרים...
האמת שהיו רגעי חסד קטנים...
אני נזכרת  בתמונה : אני והיא בחצר ביתה . אני- מקריאה לה
סיפורים משיעורי תושב"ע
והיא- מסבירה לי אותם , הרבה יותר טוב מהמורה בכיתה.
תמיד הפליא אותי שהתורה שבעל פה כלל איננה בעל פה כי אם
בכתב...
אני חושבת שברגעים אלו זיהיתי בזוית עינה לחלוחית,
אז לא האמנתי - כי מרים היתה כזאת חזקה
אבל היום אני מבינה ,  ברגעים האלה בלבד מישהו עוד  ניסה ללמד
אותה משהו,
מישהו עוד האמין שהיא מבינה שהיא מסוגלת לנהל שיחה שאינה
קשורה לשניים אשל ואחד חלב .
והמישהו הזה היה אני.
אני לא יודעת אם זה תירוץ כדי לנקות את מצפוני שמציק וטוען
שלא מספיק אהבתי, לא מספיק כיבדתי לא ידעתי לתת לה את מה שהגיע
, אבל גם אם זה תרוץ
הוא עושה לי קצת חם בלב וקצת מרגיע .
בזמן האחרון באים לי חלומות על סבתא מרים
ובחלומות היא יפה יפה עורה מקומט ושערה הלבן פזור ועובר
את כתפיה .
אמא אומרת שכנראה שטוב לה  עכשיו
ואני די ספקנית ...
וחושבת -  מה היה קורה אם היא הייתה עוד בחיים?
האם הייתי יודעת  להיות  אחרת?
או שגרת החיים המתנהלת הייתה מכניעה אותנו בשנית?
לחיי מחשבות התיקון ,
לחייך סבתא.