שמעתי את הנקישות על דלתי הולכות ומתחזקות. ליבי פעם בחוזקה.
אני ניצבת מול הארון בלבוש מינימלי ומעבר לדלת אהבתי הגדולה.
הוא מחכה שם כבר רבע שעה שאפתח ואני אובדת עצות מול ארון מלא
בגדים ובכל זאת אין לי מה ללבוש.
זו למעשה הפגישה הראשונה שלנו, חברה משותפת נתנה לי את מספר
הטלפון "הוא ממש נחמד ואתם תסתדרו יחד".
מחד אם אלבש את השמלה השחורה הקצרה עם המחשוף בחלקה העליון הוא
עלול לחשוב שאני לא רצינית, אני לא רוצה להעביר לו מסרים
מוטעים, אחרי הכל אני רוצה חבר קבוע ורציני.
מאידך, אם אלבש את בגדי היום יום שלי, מה שמסתכם בג'ינס וחולצת
טריקו הוא עשוי לחשוב שאני לא משקיעה מספיק בפגישה הזו ואולי
אני בכלל נכנעתי ללחצי חברתי להפגש עימו.
צילצול הפעמון קטע את מחשבותיי, כנראה שכבר התעייף להקיש בדלת
ועבר לצלצל בפעמון... אולי אלך ואציץ בעינית הדלת כך אוכל
לראות מה הוא לבש ואתלבש בהתאם.
פסעתי חרש על קצות האצבעות לעבר הדלת חוששת שמא הוא ישמע את
רחשי הפסיעות. התקרבתי לעינית והרגשתי כיצד גלי החום מציפים
אותי... התרגשתי וחששתי כאחד. שיפשפתי קלות את עיניי והבטתי
בחריץ הקטן... אף אחד כבר לא עמד שם, המסדרון היה ריק מאדם.