בתקופה הזו ,לפני שנתיים, החלטתי סופית מי אני ומה אני רוצה.
לא התקדמתי הרבה מאז.
אני אקדים ואסביר;
הכל התחיל בעצם מחנוכה 1994.
עברנו דירה. הצטרפתי לבית ספר יסודי חדש.
שנת הלימודים של כיתה ה` החלה, ואני בחורה די שקטה וביישנית,
חסרת בטחון עצמי ברמות גבוהות ופתוחה בצורה תמימה ומכאיבה.
הגיע חנוכה וחגגנו בכיתה. אני עודני בחורה שקטה, עדיין לא
מעורה בחברה.
בקיצור, מפה לשם, החבר'ה התחילו לרקוד, והמורה החליטה שזה יותר
מדי בשביל מסיבת חנוכה פשוטה, ובקשה שנעביר את המסיבה לאחד
הבתים או לא משנה לאן, העיקר שלא ימשיכו לרקוד בכיתה.
כולם דברו והחליטו על מקום חדש למסיבה.
יצאנו מהכיתה, כולם הלכו בכיוון אחד, ואני הלכתי בכיוון השני -
הביתה.
הגעתי לבניין בוכייה ובשוק. ישבתי על המדרגות ולא עליתי
הביתה.
הייתי כל כך מבוהלת. מה זה? זה לא ייתכן! מאיפה זה בא? ולמה?
איך לא היו לי סימנים מקדימים?
וזהו. זה קרה; הפעם הראשונה שהרגשתי משיכה לבת.
אז נכון, הייתה זו מלכת הכיתה. אבל זה לא שינה את מה שהרגשתי.
או את מה שלא רציתי להרגיש.
כל מה שרציתי והייתי צריכה זה את אמא. איפה את? למה את לא איתי
בזמנים כאלה?! אני צריכה הסברים ותשובות! וחיבוק מרגיע. מבט.
מילה. משהו...
זה לא הוגן...