אכלתי אתמול תפוז, בזה לא יכול להיות לי ספק.
הוא היה כתום מתוק-חמצמץ וטעים, מרווה ובלי הרבה ויטמין סי.
עכשיו התפוז הוא חלק ממני, יש בי רושם של תפוז, יש לי מושג
מבוסס. גם קראתי ושמעתי מפי הרבה אנשים (מקורות מהימנים) שיש
תפוזים. אף פעם לא שמעתי מישהו שטוען שאין תפוזים, וגם אם היה
אחד כזה הוא היה נחשב תמהוני או לא שפוי. הלא נתקלתי בתפוזים,
וכך גם הרבה אחרים. אף פעם לא שמעתי על מקרה בו נתגלה שאף פעם
לא היו תפוזים,וגם אם היה מחקר כזה, הייתי מטילה בו ספק. יש
הרבה מחקרים מטומטמים. קראתי את ההגדרה לתפוז, מתישהו, ומתישהו
ידעתי לסווג את סוגו ומינו, אבל שכחתי. המידע נגיש.
מכל זה אין לי שום ספק שהיה תפוז.

יש למולי תפוז, אני רואה אותו. הוא לא זהה לתפוז שאכלתי אתמול:
הוא קטן יותר, צבעו שונה מעט, ומנסיון שיש לי עם תפוזים אני
יכולה להניח שגם טעמו איננו זהה בדיוק, אבל אני לא אדע בביטחון
עד שאקלף ואטעם אותו. למרות זאת, הוא דומה לתפוז מאתמול במידה
מספקת כך שיפול גם הוא תחת ההגדרה של תפוז.

יכולים שלא להיות תפוזים בעתיד. הם עלולים להמחות מעל פני
העולם, למרות שזה לא נשמע סביר, הם לא הכרחיים לעולם. אני
יכולה לדמיין עולם אפשרי בו מעולם לא היה תפוז.

אין לבני אדם שום דרך לדעת בוודאות מה יקרה בעתיד. יש כל כך
הרבה גורמים שלא ניתן להתחשב בהם, גורמים שאנחנו לא יכולים
להיות מודעים להם. הם מחוץ לגבולות הנסיון שלנו, מחוץ למערכת.

אנחנו רק יכולים לנחש בצורה מספיק טובה לפונקציות מסויימות
שמידת הוודאות החלקית שלנו תהיה מספקת להן.
מחשבה די מפחידה, על מציאות שמשתנה כל הזמן ועל יכולת מוגבלת
להסיק מקבוצה אקראית ופתוחה, אבל ההבנה הזו הופכת הכל לכל כך
יותר מעניין, ישנן כל כך הרבה אפשרויות...