החוטים ספגו
ברכות את הקרבות.
הצורות הנמתחות והמשתנות,
עוררו נתיבים ליופי הקיים בדברים הפשוטים.
מידי ערב ישבה איתי על המפתן לשחק ב"בסבתא סורגת".
מעבירה אלי, בתנועה זהירה, לולאות השוזרות את סיפורי עולמה
והם נמתחים בין האצבעות הנפוחות המסתירות גם רעד קל.
ואני מוסרת לידיה סולמות סמויים שלי לשמיים
קשורים בין אצבעות רכות נזהרות למעוד.
הנה אני מלפפת לולאות מתוחות לדגם "מספריים" -
מניעה אצבעותיי והתבניות חותכות ומשנות את דגמי הבראשית.
החוטים עוברים בהתאמה ונשזרים בין האצבעות הקמוטות והופכים
ל"נהר" - לי הם שני ישרים מקבילים שלא יפגשו בי לעולם
ולה פניו של ההוא שטובע לצידה תמיד.
הם פושטים ולובשים צורה בין אצבעותיי למארג דמויי "עריסה" -
ואני שרה "נומי נומי" לבובתי זהבה ורודת הלחיים
כשמעיניה ניבט התינוק ממנו לא נפרדה
והיא מזמזמת לו "שלוף מיין קינט"
בכל ערב לפני השינה.
כך, בין רשתות החוטים, שעברו בדממה בין האצבעות מיד ליד
מסרה לי לידי את הצללים של עברה שרחפו בין ענני הבית
והם נאחזו במתח המקיים את הצורות המתחדשות.
וגופי עוד נדרך תמיד לקראת המשתנה והמפתיע
כי בין חמישה דגמים חלולים ומתחלפים
ואין סוף של חוט עגול אחד
נתגלו לי כל ה"שבילים
שלא הלכו בהם
עדיין". |