אני חוזר אל אותו המקום,
אל חיקם של דבקות, וטירוף ואפתיה.
נפשי מפרפרת תנודה אחרונה
הנפרשת על מים בם שטה.
עתים היא נחשפת, קדושת המהות,
ודואג לקלפה עד כדי עירום;
קול אלוהים אמיתי ופשוט
מוליכני שנית אל שפת התהום.
ואותו התהום, מה טומן בחובו?
מה קסום המדבר הנשפך לרגליו?
התשובה והשמש חושיי שובות
ושוב אשבע ללהט נכסף.
אני שכבשתי ערים, ואדם,
ותשוקה שכבשה עולמי;
דרור הרוח, הדעת, החשק, הטעם
שיעבדוני, כמו סם התמיד.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.