הסתכלתי כך לראשונה דרך אותה עדשה
הנשימה נעתקה ונעצרה דומם
כל ההויה ממוקדת, באותו מראה
נשקף דרך עדשה
כמו יצירה של אומן דגול
נפלה בחלקי הזכות לראות בהתגלותו
עם משיכה ראשונה של המכחול
נגלים פניך, בבואה, חיוך שזורח
ומאיר כל, בשלישית שיער רך וחלק
כל משיכת מכחול מגלה עוד כזית
פנייך ניתקו נשמתי
ומראה גופך הנחשף, מרוקן מחשבתי
וכל שהיה נמחק ונעלם,
מילים ומחשבות יחדיו
העדשה מעבירה את שרואה
אינה שופטת או משנה משקפת
את הנגלה מעבר, ולמרות זאת
נראה כאילו הדימיון נשפך למציאות
כאשר חזרה בינתי לשפתי וידי
יכולתי רק לגמגם צירופי מילים
ללא משמעות או היגיון, אך דבר
ברור נגלה לעיני, דימיון לא יכול ליצור כזאת
המשכנו להחליף כך מילים, אך עיני מרותקות
וליבי דרכם ננעל או שבעצם נפתח
וכשהלכת כך, נעלמה אותה
אותה פאטה מורגאנה של קיומך
והמילים לבד ליוו אותי לאחר, נדבר מתוק. | 