[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ישנה אומה שרוצה לחסל אותנו, היא הכריזה על זאת והלכה לבנות את
הפצצה! מול זמן מודיעין אמיתי זה שרון מכריז: ישראל לא שוקלת
מתקפה על איראן. http://news.walla.co.il/?w=/9/700714
כמובן, ההכרזה הזאת בעיקרה מדינית; מטרתה, לבקשת ארה"ב, להרגיע
את השטח ולתת מקום למאמצים המדיניים הבינלאומיים, והכרזה זו
כמובן לא תוסיף ולא תגרע מתגובתה האמיתית של ישראל בשעת מעשה;
אולם אני מייחל למנהיג שיהיה מודע גם לקיום חוקים אחרים,
ממשפחה אחרת, שבנקודה מסוימת עליו לעזוב את החוקים הקיימים
ולפנות אל לבו ואל חוקי משפחתו: העם בישראל זקוק לשמוע באוזניו
מפי מנהיגו, שישראל שוקלת דווקא מתקפה על איראן ועל כל מי
שמכריז בפרהסיה על כוונתו לחסלה. איראן והעולם הערבי "זקוק"
לשמוע גם באוזניו את ההכרזה הפשוטה הזאת, הקונקרטית הזאת.
העולם במלואו צריך לשמוע את ההכרזה הזאת, ולדעת שבאיזושהי
נקודה ישראל משתגעת ומתנהגת על פי חוקים אחרים משלה, מוזרים,
אבסורדים...

לפני מספר שבועות, ביקשתי לבטא את דעתי אודות הנושא הגורלי
הזה: חיסול מדינת ישראל ע"י פצצת גרעין שאיראן פועלת בפרהסיה
ובחשאי להשיג אותה. ביקשתי לומר שהנושא הזה הוא חשוב ורציני;
פשוט יש לתת עליו את הדעת. אם נקרא לאינפורמציה שאספנו אודות
ההכנות האיראניות כמידע מודיעיני, ומול מידע כזה עלינו כבר
להתכונן לתגובה; ושיהיה ברור לכולם: כשאנחנו מדברים על תגובה,
אנו מתכוונים לתגובה על חיסול הקיום שלנו, נא לקרוא את המילה
במלואה: חיסול. הכוונה לחיסול הגוף במלואו- לא באחד מאבריו.
זאת ועוד: מדובר בחיסול פיזי - כבר שכחנו מביטויים כמו "חיסול
רוחני" או "חיסול תרבותי" שהיו דומיננטיים בתקופה מסוימת
בהיסטוריה היהודית. אשכרה חיסול - מעין חידוש הנאציזם.

חשבתי על רעיון כלשהו, משל כלשהו, דרכו אוכל לבטא את עוצמת
הנושא, והגעתי למשל מתאים לדעתי. את המשל הזה פרסמתי ברשת
האינטרנט, במספר פורומים ישראלים. למיותר לציין שהנושא הזה לא
עניין את הגולשים היהודים ובלשון המעטה. קיבלתי פה ושם מספר
תגובות ציניות שאין להן ולנושא כלום. רק בפורום מסוים אחד קרה
הנס האינטרנטי! וגם זה קרה במקרה. גם שמה הדיון התחיל בתגובות
ציניות, אולם ובשלב מסוים זה התגלגל לידי תגובה של ממש. מישהו
החליט לתת תגובה עניינית! דגתי אותו ועניתי לו!
היום אני מסתכל מהצד על הדיון המוזר הזה שהתחולל בנס, ואני
רואה דרכו את האוזן והעין הישראלית, איך הן מתמודדות עם הנושא
הקיומי הזה. אני רואה דרך שרשור הדיון הזה - איך הראש הישראלי
בעיקר מתמודד עם המציאות, טובה היא או מדאיגה, רצינית היא או
לאו. אין לי תלונות, אני רק מסתכל על המציאות - מהצד.

החלטתי, אם כן, לתעד את הדיון שהתפתח:

"תאר לעצמך..." - זוהי הכותרת שבחרתי לתת להודעה הפותחת של
האשכול:

20:08     12/4/2005 - נשלח ע"י אלברט שבות

תוכן ההודעה:

תאר לעצמך שאתה גר באבן גבירול 10, ובדירה הסמוכה , א. גבירול
11, גר איש אחד בלי משפחה, בלי ילדים, ומישהו מהשכנים שם לב
להתנהגותו המוזרה... דיווח למשטרה, והנה בפשיטה על דירתו נתפסו
כ-500 תמונות של ילדים ערומים, 12 סרטי וידיאו פורנוגרפיים של
קטינים, שלושה אקדחים, חבלים מכל הסוגים, מזרקים, סמים, וסט של
סכינים חדים מכל הסוגים. הובילו אותו למשטרה והאשימו אותו
כפדופיל - אך הוא טען באוזני חוקריו שהוא איש שלום, ושוחרר
מחוסר ברירה וראיות לביתו. הוא חזר לגור בא. גבירול 11 ואתה
עדיין גר ממול, בא. גבירול 10, עם משפחה וארבעה ילדים קטנים
בני 6 עד 10; איך היא הרגשתך אדוני? מה אתה חש! האם אתה מרגיש
מאוים? האם אתה חש שילדיך מאוימים? האם תלך בכל יום לעבודה
בשקט ותישן בשקט ותאכל בשקט ותנוח צהריים בשקט כאשר הפעוטים
שלך משחקים מחבואים בגינה ממול?

זו היא השאלה שישראל צריכה לענות עליה - אודות האיום הגרעיני
האיראני. זוהי ההרגשה האמיתית שישראל אמורה לחוות בצל האיום
האיראני.




על הודעתי לעיל קיבלתי שרשרת ארוכה של תגובות ציניות שהצחיקו
את שולחיהם בעיקר. אביא לתיעוד דוגמה אחת מהן:

15:36     13/4/2005 - נשלח ע"י  UnDecided

תוכן ההודעה:

גם אני רוצה להוסיף תגובה שטותית לאשכול המשונה הזה:
אז לידיעתך, אלברט, שהבית הסמוך לרחוב אבן גבירול 10 הוא לא
אבן גבירול 11.
הבתים הסמוכים הם מספר 8 ומספר 12. בית מספר 11 הוא מעבר לכביש
הסואן. לא ניתן לראות ולא לשמוע. אפילו לא ניתן להיכנס לשכנה
ולבקש קצת חלב (או משהו אחר).
והאיום האיראני הוא באמת איום ממשי. אבל הוא לא נולד היום ולא
ייפתר עד מחר.





וכך... 17 הודעות עד שקרה נס! קרה הבלתי ייאמן, קיבלתי תגובה
עניינית, וזה עניינה:

0:10     13/4/2005 - נשלח ע"י  Equus

תוכן ההודעה:

זה הולך בערך ככה:

א. כולם יודעים שיש בעיה בבית השכנים.
ב. מי שהציץ להם דרך החלון, רואה שזה לא שכן פדופיל אחד. זו
משפחה שלמה.
ג. לכולם רע עם זה.
ד. כל אחד מסתכל על האחר, אולי הוא יבוא עם רעיון.
ה. פתאום קם מישהו, נניח קוראים לו אלברט, וצועק: יאללה, לכסח
לפדופיל את הצורה.
ו. אחד אחר חושב שנפל לו אסימון ומציע בהתלהבות: קדימה, נזיין
לו את הילדים לפני שהוא יעשה את זה לילדים שלנו.
ז. שלישי, אולי קוראים לו גורי10, חושב שבכלל כדאי לשרוף לשכן
הפדופיל את הבית, שכל המשפחה שלו תהפוך לגחלים.
ח. כולם במקהלה: מוות לפרסים.
ט. רק אחד, נגיד קוראים לו אקווס, עומד בצד ומסתכל על האורגיה
המוזרה, לא מבין למה החבר'ה חושבים שריקוד קרב אינדיאני יעזור.

י (ואחרון). רפסאנג'אני, חלחלי וצמאדמי מגחכים מתחת לזקן.





0:16     13/4/2005 - נשלח ע"י אלברט שבות

תוכן ההודעה:

ומה Equus חושב אודות השכן הבן אלף הזה? מה אפשר לעשות בנדון?
(הצגת את העניין יפה, רק שכחת להציג את נקודת המבט שלך)




0:36     13/4/2005 - נשלח ע"י  Equus

תוכן ההודעה:

אתה בטח יודע מה עשו האמריקאים לוייטקונג. אז זהו, שכאן זה לא
ילך. גם בעיראק זה לא עובד.

ומה שעשה אל-אסד קשישא לרבבות שלא אהב בעיר חמת? לא רלוונטי.
תנאים שונים.

איך בגין טיפל בעיראקים? יותר סביר, רק שלפרסים יש הרבה כורים
הרבה יותר מרוחקים.

שרון נכנס בלבנונים, לא השאיר אבן על אבן. לך ספר את זה
לנסראללה.

השמדנו את כל חילות האוויר הערביים תוך כמה שעות. איזה נאיביים
הם היו. צאצאיו של המן שונים. אלה, מתחת לגלימה והזקן,
ערמומיים ומחוברים טוב טוב לקרקע.

בקיצור, מגבלות הכוח.

האירופאים משקשקים. האמריקאים מזיעים. השייח'ים של מדינות
המפרץ קונים דירות במערב. הם יודעים למה. אנחנו יותר חכמים?
אנחנו יותר חזקים? אולי על תקן שמשון דער נעבעכדיקער.

אז מה כן? להמשיך וללכת על קליפות ביצים ביום, לאחוז את הסכין
בין השיניים בלילה. להשאיר את האף 15 בהאנגרים, לסתום את הפה
למי שצורחים, ולתת לאלה שאסור להזכיר את שמם (עד הרגע שהם
נתפסים על חם בועלים כבשים בניו זילנד) לעשות מה שצריך לעשות.


זה קשה, זה מתסכל, זה לוקח זמן ועצבים, אבל זה מה יש.





20:30     13/4/2005 - נשלח ע"י  אלברט שבות


תוכן ההודעה:

Equus, אתה איש מציאות ותשובתך היא מציאותית; דהיינו, נכונה.
מהדו-שיח הקצר שהיה לנו כאן באשכול הזה למדתי שאתה אדם מחושב
ומציאותי. אמנם לקח לי שמונה עשרה הודעות והזעה עד שהצלחתי
להובילך אל עצמך - אבל המאמץ היה שווה.
אם הייתי ראש ממשלה, הייתי לוקח אותך בתור יועץ, ואינני מדבר
בציניות, אחד כמוך חייב להיות ולהשמיע את קולו במטבח הלאומי.
עד כאן המחמאות, ושוב, הגעת אליהן לא בחסד.

אבל, Equus, ובתור אזרח מהשורה - ואני מדבר על עצמי - אני בתור
אזרח לא הייתי בוחר בך בתור ראש ממשלה; לא הייתי מפקיד בידיך
את עתידי, לא הייתי נותן לאחד כמוך לנהל את עתידי ועתיד ילדי,
כי אתה מחושב מדי בשביל תפקיד לאומי כזה. מה הכוונה שלי:

ישנם דברים בחיים שקורים ללא שום הגיון... פשוט מתהווים - ללא
שום הגיון. כל ההיסטוריה האנושית תעיד ותספר על התכונה המוזרה
הזאת. המהפכה הצרפתית, למשל, קרתה ושינתה את ההיסטוריה הצרפתית
- ללא שום בסיס מחושב הגיוני שיכול להסביר את הצלחת המהפכה
הלכה למעשה. קומץ של אנשים פרימיטיביים עניים שחיים בתנאים
אכזריים, ללא שום הנהגה מסודרת, ללא כוח מסודר, הפכה את הקערה
על פיה וסילקה שלטון מלכותי מסודר עם כוח מסודר וזמין. זה
אי-ההיגיון. אבל, ואם נחקור לעומק ולאחר מעשה את השתלשלות
העניינים, נגיע בוודאי אל הסיבה ואל השרשרת המוזרה שבנתה את
השרשרת הזאת ונצביע בסופו של דבר על ההיגיון! עובדה שהשלטון
המלכותי סולק בסוף.

תרצה בדוגמאות מהשטח שלנו? בבקשה יש לנו בשפע... מלחמת ששת
הימים - אתה הזכרת שהשמדנו את כל חילות האוויר הערביים תוך כמה
שעות; מלחמת יום הכיפורים, כאשר כמעט הגענו לכריעה- כאשר משה
דיין הכריז על חורבן בית שלישי, ותוך שעות נכנס מוטיב מוזר,
הושחל מהדלת האחורית והפך את הקערה ההיסטורית על פיה. יש מי
שאומרים שהאחראי לזה הוא רה"מ הנוכחי עם האוגדה שלו והרוח
העקשנית שלו; יש מי שאומרים שהגשר המונע שהצליחו להעבירו סוף
סוף אל התעלה הוא האחראי לתפנית; יש מי שמאשים עדיין את הפיקוד
הצבאי ב"כישלון" שנחלנו למרות התפנית והניצחון הסופי (כישלון =
קורבנות מיותרים שהוקרבו חינם - כמו בקרב החווה הסינית), אבל
על עובדה אחת אין מערערים: לא היה חורבן בית שלישי ולא הפסדנו
את המדינה במשחק יום הכיפורים, ואף יותר: הכנענו את כל צבאות
האויב כנגד כל החישובים וההיגיון ונגד תורת ההסתברות
המציאותית. תורת ההסתברות המציאותית נשברת בעצם בכל המלחמות
שלנו. אולם, כאשר באים החוקרים הצבאיים היום וחוקרים כל מלחמה
לחוד, כל קרב לחוד, כאשר בוחשים בכל מקרה לחוד, הם מגיעים
בוודאי אל סיבת הניצחון ברמה הנקודתית וברמה החטיבתית וברמה
האוגדתית עד שמגיעים אל הרמה הלאומית, או אז מצביעים על השרשרת
המוזרה שבנתה את המהלכים ומצהירים: הנה הוא ההיגיון שגרם
לתפנית הזאת! זה דבר מובן והגיוני. מה הכוונה שלי:

לא הולכים על פי ההיגיון, עושים את ההיגיון. מתחשבים בהיגיון
במהלכים מסוימים אך לא משתעבדים לו; לפעמים השעבוד להיגיון, או
אם תרצה - מכונת החישוב, עלולה לחבל דווקא בחשבון הסופי הקובע,
היינו בהיגיון הסופי שרושם את דפי ההיסטוריה האמיתיים.

אם כן, מה היא הנוסחה שעל פיה ניתן לדוג את ההיגיון הסופי
האמיתי הרצוי? מה היא הנוסחה שעל פיה יש לנטוש את החישוב
המקומי ולנטרל דווקא את ההיגיון שבו - לטובת ההיגיון הסופי
הקובע? מה היא הנוסחה הזאת לעזאזל?!

הרצוי הוא הנכון. זוהי הנוסחה. תמיד לך אחר הרצוי, שם נמצא
ההיגיון שלך; שם אתה עושה את ההיגיון הזה; שם נמצאת מכונה
אמיתית פיזית לייצור ההיגיון- אמרתי לעיל שאת ההיגיון עושים.

דוגמה מקומית: הרצוי שלי הוא שלא יכחידו אותי, שמדינה ישראל לא
תיכחד; ואיראן הולכת לקראת המטרה הזאת. אם כן, אני צריך לעשות
וללכת לקראת "הרצוי" הזה. זהו החפץ שאני שם לנגדי והולך
לקראתו; אסור ששום דבר יפריע לי ושיהיה הדבר "המחושב" ביותר!
"ההגיוני" ביותר!
אין זה אומר, כאמור, שעלי לנטוש מיד את כל החישובים המקומיים
וללכת ראש בקיר ללא שום התעכבות עליהם: למשל, עדיף לי שהמעצמה
העליונה הנמצאת לצידי היום, עדיף לי שהיא תעשה את העבודה שלי;
אשר על כן עלי לקדם בכל דרך אפשרית את האופציה הזאת. יש לחשוב
גם על ערוצים מדיניים בינלאומיים, כמו קידום מהלך של הבאת
הנושא הזה אל מועצת הביטחון והפעלת סנקציות כלכליות על איראן
על מנת לבודד את איראן בזירה הבינלאומית, כלכלית ומדינית כאחד,
הדבר ישרת ללא ספק את מטרתי; אולם, כל "האופציות" האלו שמניתי,
אינני בוחן אותן כ"תחליף" לנוסחה שאני מתקדם לעברה; שום דבר לא
יבלבל אותי; הנוסחה שלי היא אחת: הרצוי שלי הוא שלא יכחידו
אותי, שמדינת ישראל לא תיכחד, שקיומי לא ילך פייפן. מה הכוונה
שלי:

אם אני בוחן את כף ידי ברגע נתון שאני מחליט עליו, ומוצא בה רק
"ערובה" מדינית מצד ארה"ב מנוסחת היטב ומרגיעה - אך אין בידי
תשובה חד משמעית מארה"ב המגובה בתאריך מדויק "לרצוי" שלי, או
אז עלי להתקדם לבד אל עבר "הרצוי" שלי ולהשיגו מיד עם האמצעים
העומדים לרשותי! אין לי ברירה אחרת, אין לי זמן אחר, אין לי
דרך אחרת, כל עיכוב יכול להוות טעות קיומית בשבילי, טעות
פטאלית... ובהיסטוריה לא משחקים. מה הכוונה שלי:

להיכנס עכשיו ומיד באימא של איראן; עכשיו ומיד; על כל הסיבוכים
שבהיגיון הזה. עכשיו ומיד. כל זמן אחר עלול לסכן את "הרצוי"
שלי ואינני רוצה בזאת. זאת, למרות שההיגיון "המקומי" אינו
בעדי: זה יפריע לידידתי, המעצמה היחידה בעולם; זה יפריע ויסכל
את מאמציה להביא לבידוד איראן בזירה הבינלאומית; זה עלול לבודד
דווקא אותי, את ישראל, בזירה הבינלאומית ואף להביא עלי אסון
כבד של סנקציות במושב האו"ם ומועצת הביטחון שלו; זה עלול אפילו
לגרום לקואליציה ערבית ואיחוד שורותיה נגדי; את זאת תבטא מלחמה
כלל ערבית כנגד הישות הציונית, ולמלחמה כזאת היום אין לי מענה
אסטרטגי ולא מדיני ולא צבאי... ישנם בוודאי עוד אלמנטים כבדי
משקל שלא לקחתי בחשבון, התומכים בהגיון "המקומי" על כל
החישובים המדוקדקים שלו, ובכל זאת אני צריך, בתור מנהיג, לקחת
את ההחלטה הזאת: ללכת בכל מחיר לקראת הרצוי שלי - אם תרצה, עם
הראש בקיר! זו הדרך המבטיחה ביותר העומדת לרשותי; ומעל לכל: זו
הדרך היחידה העומדת לרשותי. כך נוגעים בהיסטוריה בהיגיון המוזר
ההוא, שנבדק ע"י המומחים לדורותיהם. כך שורדים.

אופציה אחת עומדת לרשותי, Equus יקירי - אם הייתי דייר אבן
גבירול 10, ובזה הרגע גיליתי שהמשטרה שחררה ע"פ חוק את השכן
הפדופיל המדופלם: להיכנס באימא של השכן שלי ולהרוג אותו. זאת
כי אני בעד שרידות הילדים שלי; והסיבה המשנית היא: לא בא לי
לעבור לרחוב אחר. אני מסתכן ללא ספק במאסר באשמת רצח, ואף אני
מסכן את עצמי כי הוא עלול להרוג אותי אם יבחין בי, אך זוהי
האפשרות היחידה העומדת לרשותי, אחרי שנוכחתי שהמשטרה הרימה
ידיים, ו/או הלכה ע"פ כלליה המגבילים, ו/או מליון ואחת סיבות
מסיבות שונות, הגיוניות הן או לא. הכבדתי על הפורום?

אלברט




כאן דמם הקשר שלי עם Equus, ובמקומו קיבלתי את התגובה הזאת:

10:02     14/4/2005 - נשלח ע"י  מגי-אדם

תוכן ההודעה:

אם זה כבר אשכול הזוי, אז גם אני הולכת להגיד משהו
מיסטי-הזוי.

לדעתי המיסטית-אסטרולוגית, כוחות-על שאיננו מבינים אותם,
מסיבות שאיננו יודעים אותן (יש לי השערות אבל עזבו), מעוניינים
כרגע בעליית האיסלאם.

אז הוא עולה כמטאור, כולם עוזרים לו, כולל אנחנו, בני-ישראל.
הוא עושה דברים נוראים וכולם מנידים ראש מצד לצד ואומרים "לא
נורא", "הוא בסדר", "הוא רק צריך ככה וצריך ככה" -

והכל שטויות, זה פשוט שכולנו בסחף הזה. אחר-כך, אחרי כל
הזוועות והאסונות שיחולל - שישימו בכיס הקטן את זוועות הנאצים
- הוא יידלדל וייעלם.

אבל זה אחר-כך, אחרי שהמטרה לשמה הוא מחוזק כרגע, תושג.

ועד האחר-כך הזה, ירחם השם...





וזו התשובה המסכמת שלי ל: מגי-אדם ולכל החברים:

18:08     14/4/2005 - נשלח ע"י  אלברט שבות

תוכן ההודעה:

זה מעניין מה שקורה באשכול הזה! יותר מאיש אחד התייחס לאשכול
הזה כאל אשכול "הזוי", ואפילו האחרונה שניסתה להתייחס באמת
לנושא - היא עשתה את זאת במסגרת הזויה כהגדרתה. האמת היא האמת
ואין להתחמק ממנה: אנחנו, כולנו, הזויים בני הזויים. אנו חיים
במסגרת הזויה ומה שנותר לנו זה לשמר את המסגרת הזאת כי התרגלנו
אליה. יחי הסוטול, אין כמו הסוטול, חבר'ה. ראש הממשלה אתמול
בראיון לרשת פוקס: "ישראל לא שוקלת מתקפה על איראן כי אין זה
מתפקידה של ישראל לתת פתרון לבעיה האיראנית הנוגעת לעולם כולו"
- בזמנים אחרים יכלה הצהרה כזאת להוות עילה ללשון הרע ולהוצאת
דיבה על ראש הממשלה! אבל בראש הממשלה שלנו מדובר! של העם ההזוי
והשקט.

נותר רק דבר אחד לעשות, לפחות שנהיה מודעים למצב הפיזיולוגי
שלנו. אמנם אנחנו הזויים ובאחלה סוטול, אבל לא יזיק שנהיה
מודעים להגדרת מצבנו: הזוי זה מי שאין לאל ידו; זה מי שהרוח
משחקת בו לכאן ולכאן, מטלטלת אותו, ימינה שמאלה ועוד הפעם
ימינה. זה מפריע לו בהתחלה - בכל זאת הוא בן אדם... נותרו בו
קצת רגשות פעילות פה ושם... אבל כעבור זמן הוא מתרגל לטלטול
הזה ואף מוצא בו הנאה! עוד תקופה עוברת ולא ייאמן: הוא לא יכול
יותר בלי הטלטול; הוא התמכר לטלטול, הוא התמכר לזה שישחקו בו,
שירימו אותו, שיורידו, שיזרקו אותו אפילו - רק שיעשו בו משהו
לעזאזל! הוא כבר לא קיים ללא הישות שלהם. הם כבר מאכילים אותו,
מרדימים אותו, מנקים אותו, רוחצים אותו וגם, משחקים בו
ומנדנדים אותו בזמנם הפנוי. לפעמים פוגעים בו במשחקים פרועים
מה - וכה חסים עליו כשרואים את הפגיעה שלו שהם במו ידם עשו לו!
למסכן שלהם, לבובה החמודה.
ויש להיות מודע גם לצד האחר, השונה קצת: לפעמים הוא עולה להם
על העצבים! משחקים לחוד ומציאות לחוד! כשהמצב רציני לא משחקים
איתו! לא משחקים עם האינטרסים. כשהאינטרסים מדברים - מי יש לו
זמן בשבילו? כשהמצב רציני למי יש זמן למשחקים - אפילו אנושיים!
במצב רציני כזה הם אפילו לא יטלטלו אותו, הם יזרקו אותו לסל
הזבל הכי קרוב ולא ישכחו לכסות את הסל - שלא יפריע להם
בפרפוריו או יצעק להם בהבליו- אם במקרה עדיין נותר בו משהו חי
בתוך הסל.

קבלי אותנו, היסטוריה יקרה. אנחנו הזויים אמנם אבל חמודים. אל
תבכי עלינו, היסטוריה יקרה, תבכי על אבותינו שחלמו לפחות,
שידעו מה זה חלום; אנחנו כבר לא יודעים אפילו לחלום. לא מגיע
להזיל עלינו שום דמעה. יחי הסוטול והחופש והדמוקרטיה וכל השאר.
עם ישראל חי, חבר'ה! איך? רגשי אה?










loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כשיוסי היה בן
חמש הוא שלח את
הסלוגן הראשון
בתקווה שיפורסם,
בינתיים עברו
כבר עשרים שנה
וכלום, לא חבל?



אמא של יוסי


תרומה לבמה




בבמה מאז 9/6/05 13:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלברט שבות

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה