ד. איתי / לבהות |
מצד אחד לצד שני
יותר מדי, יותר מדי קולות
יותר מדי מחשבות רצות במוחי.
נמאס,
מהשעבוד המתמשך,
אחד ועוד אחד,
ועוד אחת. כולכן אותו דבר
ובסוף כלום לא נשאר.
זהו, כאן זה מסתיים
כבר לא יכול לבהות,
לקחת לי הכל
נשארו רק זכרונות.
אם תסתכלי עליי פעם
תראי אותי שם
מדבר לאבן מכוסה פרחים.
ומנסה להפנים שאין בך רוח חיים.
בבקשה תראי סימן חיים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|