גדלה וגדלה וגדלה ממש ענקית
ממש ממש ענקית
עד שאי אפשר לנשום כבר, הכל חנוק
הכל לחוץ סגור פקוק
עם המון מבוכה עם המון עצבים
למי יש כח לאחרים
אני רוצה לבד אני רוצה ספרד
אני רוצה רחוק אני רוצה ניו-יורק
אני לא בעצם אני בכלל לא
אני לא סגורה אני במבוכה
אני אוהבת אנשים אני שונאת נשים
אני אוהבת גברים בעיקר זיינים
זה לא אני, זה אחרים
כמה לחץ כמה עצבים
כמה לבד, כמה בלי אף אחד
אין הבדל, יש הבדל חולה משונה
לבד בלי אף אחד
לישון מוקדם לזרוק ת'זמן
לחלום לחלום ושוב לחלום
אבל חלומות לא מתגשמים
ובגלל זה צריך להיות מציאותיים
ואולי יש טוב - אבל יותר לאחרים!
ככה זה שהכל מטושטש שאין הבדל של לא וכן
שמתבגרים ומשנים פרספקטיבה על החיים למרות שפוחדים.
| 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.