"אם היו יושבים לך על המוח שסווטשירט ירוק זה יפה, אבל אתה
תחשוב שזה ממש מגעיל, אתה לא תלבש אותו, נכון?"
"חחח אוקיי..."
"אז מה תעשה עם הסווטשירט הירוק? תזרוק אותו?"
" אני לא אזרוק אותו, אני מניח שאני אלבש אותו כשאני ארצה
ואוהב אות.ו"
"בדיוק..."
"אז מה אני עושה?"
"אני חושבת שהסברתי לך כבר... השיחה הזאת היא די חד כיוונית
מצדי ואני מדברת די הרבה."
"אני אוהב לשמוע אותך."
"אני לא יכולה להגיד לך מה לשנות ואיך. אתה צריך להשתנות רק אם
אתה רוצה ואם אתה חושב שתאהב את השינוי... לא משתנים כי אנשים
אחרים אומרים לך. אתה לא תלבש את הסווטשירט אם אני אלחץ עליך,
רק אם אתה תאהב אותו עליך..."
"ממממממממממ אמת."
"טוב, אתה פשוט אל רוצה לנסות אפילו להבין, הלכתי."
"לא אלה!!... אוווף, את יודעת שאת לא הסווטשירט הירוק שלי."
"אני יודעת שאני לא..."
"אז תסבירי לי שוב את המטאפורה על הסווטשירט."
"זה אתה עידו... זה העידו הפנימי, הגרעין הזה בתוך הבטן שלך
שמסמל שזה אתה. אני לא יכולה להגיד לך לשנות את זה, אתה צריך
לרצות לשנות..."
"אני רוצה, אני לא מסוגל..."
"אז אני לא מסוגלת..."
"אל תלכי."
"יש לך משהו יותר טוב להציע..?"
"תשארי... אפילו אל תדברי. תחזיקי לי את היד... אני מפחד לאבד
אותך..."
"אני גדולה, אני לא אלך לאיבוד..."
"אלה, איך זה שאחרי שיחות איתך, אפילו שזה שיחות פרידה, אני
חושב על כל כך הרבה דברים לגבי עצמי..."
"אני פשוט מיוחדת... תזכור- בתחילת השיחה לא זרקת את הסווטשירט
הירוק, עוד יש מצב שתלבש אותו. להתראות."