נורת אזהרה בצבע אדום
מהבהבת, מצלצלת, מפריעה לשקט
מסמנת לי שיש סיבה לפחד
שצריך כל הזמן להציץ אחורה.
בוהה החוצה דרך החלון הפתוח
יושב ומחשב בראש את כל המשפטים
כל המילים הנכונות שישאירו אותי בחיים
יביאו לי את מה שרציתי תמיד
לכתוב, לשיר, לנגן, לאהוב
להאמין בעצמי לרע ולטוב
לטרוף את החיים.
מסביב הכל שחור ולבן,
ואני מנסה לחפש כתמים של צבע
שאבדו לי מזמן וקשה להם לחזור,
לצאת אל השטח, למלא את כל הריק
כמו משחק ילדים, לפי מספרים.
מביט החוצה מהחלון הפתוח
מחכה לראות את השמיים כחולים.
מחכה לאנשים שרוצים בי, ונוגעים. |
