ישבנו במרפסת, כולנו סביב שולחן העץ שאמא החליטה לצבוע בירוק.
היה חשוך, המנורה הקטנה שהייתה מעלינו הספיקה רק כדי לראות שלא
דורכים על איזה חיפושית. החלטנו לעשות ארוחה, דן התחיל לערוך
את השולחן ויובל אמר שהוא יכין גלידה לקינוח. התלהבתי, הוא גם
יודע להכין גלידה בנוסף לכל.
הלכנו למטבח, אני והוא. שאלתי איזה מצרכים הוא צריך, כשהיד שלי
כבר על המקרר הוא אמר גלידה. סליחה לא הבנתי... מה גלידה?! הוא
אמר שהוא מכין, לא?...
כנראה שבשבילו להכין גלידה זה לקחת שני סוגים ולערבב. לדעתי
להכין גלידה מגלידה זה כמו להגדיר הגדרה מילונית באותה המילה.

הורדתי את היד מהמקרר ופתחתי את הפריזר, הוצאתי את הגלידה
הקנויה שלנו. האריזה הסגולה שלה הייתה מלאה בחלקיקי קרח, הנחתי
אותה על השיש ליד הכיור, הוא בנתיים חיפש כלי מתאים. נתתי לו
איזה כלי כחול מהמגירה של הפלסטיקים. "מעולה", הוא אמר, הוציא
כף וניסה לשים גלידה בקערה. הכף התעקמה ונאלצנו לחכות שהגלידה
קצת תפשיר.
התיישבנו ליד השולחן הארוך שבין המטבח לסלון, הוא אמר שבטח תוך
חמש דקות היא תהיה רכה יותר, היה בינינו שקט מפחיד. אני התחלתי
לצייר על העיתון באיזה עט מזדמן שמצאתי והוא שיחק עם המצית
השחורה שלו. ברקע שמעתי את דנה ודורון רבים על מי שבר את
הכיסא, לא היה לי אכפת, סתם כיסא פלסטיק שהחליט להישבר. יש לנו
עוד מאה כאלה בחצר האחורית לפחות לאחד מהם יהיה שימוש עכשיו.
הוא הלך לבדוק את הגלידה. חזר להתיישב. שמחתי. אחרי דקה הוא
נעמד שוב ואמר שהוא הולך לשים אותה במיקרו, קמתי מהשולחן,
ידעתי שהוא לא יסתדר עם המיקרו, סבא וסבתא הביאו אותו לאמא
ואבא לחתונה, שהייתה לפני 27 שנים. חיממנו את הגלידה.
הזזתי אותו כדי שלא יעמוד מול המיקרו, בכל זאת לא בריא... הוא
צחק, אמר לי שתמיד אני מצליחה להתעלות על עצמי בקטעים האלה.
התיישבתי על השיש הוא קלט את העיתון של הספורט והתחיל לקרוא בו
כאילו אני לא שם. שכחנו את הגלידה. היא נמסה והפכה לאיזה משהו
נוזלי עם חתיכות שוקולד, וויתרנו.
ארגנתי את כולם, אספנו כסף והזמנו פיצה.