עמית הלפרין / מול עיניים דומעות |
ונפש כמהה למבט אחרון
בין השתיקות של עוד פעם
ללחישות הקרבה
עומדים שלובי זרועות
מול אבן קרה
מה שהיה פעם
ילד קטן
והיום הוא
מהות התקווה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|