עוצמת את עיניי,
מאזינה לרוח.
עוקבת עם נשמתי אחר מקצבו .

מקשיבה לשקט הרועש,
מנסה להבין את סיפורו - סיפורו של הרוח.

מקשיבה לעלים משמיעים את קולם העדין,
את קולם הקט.
מקשיבה לתזוזתם, מקשיבה למקצבם.
מקשיבה לשקט.

פותחת את עיניי,
מביטה אל הפרחים.
מתבוננת ביופים,
מתבוננת בתמימותם.

מביטה אל השמיים,
מביטה אל העננים,
מביטה אל שמימותם.
מביטה אל השמש המחייכת השולחת לעברי את קרניה המלטפות.
מתבוננת בפרפר שעף לו עם הרוח, מתבוננת בכל-כולו.
מתבוננת בציפורים המצייצות על העצבים,
בציפורים הנמצאות אי שם במרחבים.
מקשיבה לסיפורם, מקשיבה לשקט.
עוצמת חזרה את עיניי,
ומאזינה לסיפור -

לסיפור החיים.

סתם משהו קטן שכתבתי לא מזמן.