"אחת, שתיים, שלוש..."
שיחקנו מחבואים בחצר האחורית של העולם, אדם מבוגר וילד תמים.
פקחתי את עיני והבטתי סביב; שומם.
  הרמתי את רגלי והורדתי אותה בנוקשות.
  צעד.
  צעד.
  הדים חזרו מהחומות החסרות של החצר האחורית. כל גופי נע באי
נוחות.
התחלתי לחפש את הילד, מרים מכשולים בלתי נראים, פורץ דלתות
חסרות ומדלג מעל לבורות שהמציאות שכחה. הילד לא היה בשום מקום,
ובכל זאת היה קרוב מתמיד; שנאתי כשעשה את זה.
פניתי ימינה בסוף העולם, מותיר מאחורי את החצר האחורית והולך
לקראתה. את הילד לא מצאתי.


נכתב בשיעור כתיבה יוצרת בהשראת שיר התפילה "מחבואים"