עמוק בפנים מונחת קופסה -
קופסה עגולה שעד גדותיה מלאה.
בתוך הקופסה גועשת סערה,
רועשת בלחש ובשקט בוכה.
מרטיט השקט את הקופסה
עד שנשפכת ממנה הסערה,
עין מחוץ לקופסה אינה רואה -
לא את הרעש ולא את הסערה.
והסערה חובטת, דוקרת ומכאיבה
והיא פורצת במילים, בלית ברירה,
מילים מסתדרות זו ליד זו בשורה,
והשורה זורמת לה בביטחה ובעדנה.
הסתיימה הזרימה, שככה הסערה
והקופסה שגעשה - שוקטת ורגועה.
ועיני מלטפות בחיוך ובשלווה
את המילים שהסתדרו כמחרוזת רכה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.